התובע הפדרלי המיוחד בפרשות דונלד טראמפ, ג'ק סמית, מבקש (25.11.24) מהשופטת הפדרלית המחוזית טניה צ'טקן למחוק את כתב האישום נגד הנשיא הנבחר על נסיונו להטות את תוצאות בחירות 2020. במקביל, סמית מושך את הערעור על החלטת השופטת איילין קנון בפלורידה למחוק את כתב האישום בפרשת המסמכים המסווגים, אשר ניתנה בנימוק שסמית מונה שלא כדין. צעדיו של סמית היו צפויים, לנוכח מדיניות משרד המשפטים ולפיה לא ניתן להעמיד לדין נשיא מכהן בהליך פלילי רגיל (אלא רק בהליך ההדחה בפני הסנאט). גזר דינו של טראמפ בפרשת סטורמי דניאלס, בה הורשע ב-34 סעיפים של רישום כוזב במסמכי תאגיד, נדחה למועד בלתי ידוע. כתב האישום נגדו בג'ורג'יה על בחירות 2020 גם הוא תקוע בהליכים מקדמיים. בשני המקרים הללו מדובר בכתבי אישום מדינתיים, אך קרוב לוודאי שיחול עליהם אותו כלל. בבקשתו בוושינגטון אומר סמית, כי מדיניות משרד המשפטים בנושא העמדה לדין של נשיאים "היא מוחלטת ואינה תלויה בחומרת העבירה, בעוצמת הראיות שבידי הממשל או בסעיפי האישום, שהממשל עומד לחלוטין מאחוריהם" בנוגע לטראמפ. "בהתבסס על פרשנות החוקה בידי המשרד, הממשל מבקש למחוק את כתב האישום התלוי ועומד". בשני התיקים, משמעות הצעד היא שניתן יהיה לחדש את ההליכים כאשר טראמפ לא יהיה נשיא - אם כי לא סביר שהדבר ייעשה בעוד ארבע שנים. סמית כבר הודיע שיתפטר לפני השבעתו של טראמפ ב-20.1.25. המהירות שבה החליט לסגת משני כתבי האישום מלמדת, שהוא מתכוון לפרסם דוחות מסכמים ולפרט את הראיות לכאורה נגד טראמפ - מסמך שיהיה בעל משמעות פוליטית והיסטורית, אך חסר משמעות מעשית. האסטרטגיה של טראמפ בכל התיקים, ובמיוחד בשני הפדרליים, הייתה למשוך את הזמן בתקווה שינצח בבחירות וכך למעשה ייפטר מהם - אם בשל מדיניות משרד המשפטים, אם משום שהשר שימנה יסגור אותם ואם משום שיחון את עצמו. בתיק הבחירות, שהיה החמור שבהם, קיבל טראמפ סיוע מכריע מהרוב השמרני בבית המשפט העליון (כולל שלושת השופטים שהוא מינה): הם הסכימו לדון בטענתו לחסינות, קיימו את הדיון בשבוע האחרון של שנת המשפט, פרסמו את פסק הדין בחודש יולי והעניקו לו חסינות נרחבת - מה שמנע את ניהול התיק לפני הבחירות.