בסוף השבוע שעבר צולמו מארק רוטה, המזכ"ל החדש של נאט"ו, ודונלד טראמפ לוחצים ידיים בחמימות בפלורידה. אבל מצב הרוח בין שרי ההגנה של אירופה הוא עגמומי. כאשר נפגשו בפראג כמה ימים לאחר הבחירות בארה"ב, ההערכה האופטימית ביותר הייתה שטראמפ הוא "בלתי צפוי"; אחרים היו הרבה יותר פסימיים, ציין אקונומיסט חלק מהמשתתפים ציינו ב-23 מבין 32 חברות הברית הגיעו השנה ליעד של הוצאת לפחות 2% מהתוצר לביטחון. מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה זינקו תקציבי הביטחון באירופה; השנה הם מסתכמים ב-436 מיליארד דולר, עלייה של 9% לעומת אשתקד. רק מעטים מאמינים שיהיה די בכך כדי לשכנע את טראמפ שבעלות בריתה של ארה"ב עושות את הנדרש מהן. הוא לא אוהב את עצם הרעיון של נאט"ו; בקמפיין הוא אמר שרוסיה תוכל לעשות מה שבא לה לכל מדינה בנאט"ו שלא תשלם די הצורך. ראטה אומר שיעד 2% אינו מסכים כיום – לא בשביל לרצות את טראמפ ולא בשביל להרתיע את ולדימיר פוטין אם אירופה תצטרך לשאת לבדה ברוב נטל הגנתה. אם טראמפ יקצץ בסיוע לאוקראינה כדי להכריח אותה לנהל מו"מ, יהיה על אירופה להגדיל את הסיוע ובה בעת למלא את מחסניה שלה. פולין מכתיבה את הקצב, עם יעד שאפתני של 5% תוצר לביטחון בשנה הבאה; המדינות הבלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה) נמצאות בדרך ל-3%. ראטה טרם קבע יעד חדש וסבור שהגיוני יותר שכל מדינה תקבל "יעדי יכולות". אבל בהנחה שטראמפ יגיע לפסגת נאט"ו בהאג בחודש יוני, יעד של 3% יהיה חיוני כדי למנוע ממנו לשבור את הכלים. המשמעות היא הוצאה שנתית נוספת של 280 מיליארד דולר באירופה; גרמניה לבדה תצטרך למצוא 40 מיליארד דולר. עם זאת, מציין אקונומיסט, שר החוץ והיועץ לביטחון לאומי המיועדים – מרקו רוביו ומייקל וולץ – מבינים את ערכה של נאט"ו. גם בתוך הצבא האמריקני תהיה התנגדות עזה לשינויים ניכרים בסטטוס-קוו, וסנאטורים רפובליקנים רבים ייצאו להגנת מנהיגותה של ארה"ב בברית. סביר שייווצרו בתוך נאט"ו יותר קואליציות לביצוע משימות נקודתיות, כגון התוכנית הגרמנית להשתמש בכיפת ברזל הישראלית להגנת שמי היבשת, והשותפות בין בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה ופולין בייצור טילים ארוכי טווח.