בשאר אסד ובני משפחתו נחתו במוסקבה ורוסיה מעניקה להם מקלט על בסיס הומניטרי – מסר מקור בקרמלין (8.12.24) לסוכנות הידיעות הרשמית טאס. רוסיה הייתה בת ברית מרכזית של אסד לאורך מלחמת האזרחים ומנעה החל ב-2015 את קריסת משטרו, אך סירבה לסייע לו בצורה ממשית בעת מתקפת המורדים שבסופו של דבר הובילה לנפילתו. מנהיג הייאת תחריר א-שאם, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, הופיע הערב במסגד אומיה בדמשק – המסגד החשוב ביותר בעיר – והגדיר את הניצחון כ"הישג לאומה המוסלמית כולה". הוא אמר כי סוריה חוזרת כעת לאיתנה, לאחר שמשטר אסד הביא עליה רעות רבות ובהן החילוניות והשחיתות והפך אותה ל"כר פורה לחמדנות האירנית". אזרחים ובוזזים פשטו על ארמון הנשיאות בדמשק ולפני כן על מעונה הפרטי של משפחת אסד בעיר, פחות מיממה לאחר נפילת המשטר ובריחתו של אסד מן המדינה. משטריה של משפחת אסד - האב חאפז אסד והבן בשאר - התבססו במידה רבה על קרובים ומקורבים, במיוחד בני העדה העלאווית אליה הם משתייכים. מאהר אסד, אחיו של בשאר, היה מפקד דיביזיית השריון הרביעית - כוח עילית שהוצב ליד דמשק והיה אמור להגן על המשטר, אך קרס לחלוטין ברגע האמת; לא נמסר דבר על גורלו. עדנאן מכלוף, בן-הדוד של אניסה אסד (רעייתו של חאפז) היה מפקד דיביזיית משמר הרפובליקה, שהייתה אמורה אף היא להוות כוח מגן עיקרי של המשטר. בני משפחה אחרים מילאו תפקידים בכירים במשטר, בצבא ובשירותי המודיעין; חלקם כבר אינם בין החיים. סביר להניח שהללו כבר נמלטו מסוריה או יעשו כל מאמץ להימלט ממנה, בידיעה שגורלם נחרץ אם יפלו בידי המורדים. ייתכן גם שינסו להגיע לאזור החוף, האזור בו שוכנת העדה העלאווית ובה מצויים בסיסי הים (טרטוס) והאוויר (חמיימים) הרוסיים, שם יקוו למצוא מקלט ואולי לצאת דרכם מן המדינה. ניתן גם להניח, כי רובם או כולם דאגו לרפד את כיסיהם לאורך שנות השלטון הארוכות ולהבטיח לכל הפחות את עתידם הכלכלי בחו"ל. משרד החוץ הרוסי, אשר הודיע שאסד התפטר ועזב את סוריה, הרחיב לאחר מכן: "בעקבות שיחות בין אסד לבין כמה מן המעורבים בסכסוך המזוין בסוריה, הוא החליט לעזוב את תפקידו כנשיא ועזב את המדינה, לאחר שהורה להעביר את השלטון בצורה מסודרת". לדברי המשרד, רוסיה לא הייתה שותפה בשיחות אלו, אך היא "עומדת בקשר עם כל הקבוצות באופוזיציה הסורית".