בינתיים שינה אבו מוחמד אל-ג'ולאני את הייאת תחריר א-שאם משלוחה של אל-קאעידה לארגון מוסלמי רחב יותר, המסוגל לזכות בתמיכתם של סורים מתונים. הוא התנתק מאל-קאעידה והבטיח לנוצרים, הכורדים, השיעים ומיעוטים אחרים ששלטון ארגונו אינו מאיים עליהם. מלחמות גרילה אינן מוכרעות בשדה הקרב אלא במוחותיהם וליבותיהם של התושבים. אסד לא עשה דבר כדי לזכות באהדה, בעוד אל-ג'ולאני רשם הצלחה מפתיעה בתחום זה, בהתחשב בשורשיו האיסלאמיסטיים. כאשר תחריר א-שאם יצא למתקפה, המשטר היה קליפה ריקה המוכנה ליפול בכל משב רוח קל. בשבועיים האחרונים כמעט ולא היו קרבות, כי איש לא היה מוכן להילחם למען אסד. נצחונו של תחריר א-שאם היה בראש ובראשונה דיפלומטי: הוא נשא ונתן באינטנסיביות עם נכבדים מקומיים, עם ראשי שבטים סונים ואפילו עם מפקדים בצבא – וכך יכול היה להשתלט על הערים הגדולות ללא ירייה אחת. אסד סמך על אירן, רוסיה וחיזבאללה שיצילו אותו שוב מידי בני עמו, אך כעת היה זה בלתי אפשרי. נפילת משטר אסד היא תוצאה מאוחרת של המלחמה באוקראינה ושל 7 באוקטובר – והסורים יכולים להודות לאוקראינים ולישראלים על סיועם העקיף לשחרורם מעולו של רודן צמא דם, מעיר הפוסט. אבידותיהם של רוסיה וחיזבאללה גרמו לכך שאין להם כוח אדם לבזבז בסוריה, ואסד היה מחוסל ללא סיוע חיצוני. האמינות של רוסיה ואירן ויכולתן להפגין עוצמה במזרח התיכון ספגו מהלומה קשה. זהו רגע נפלא של שחרור לעם הסורי, אך יהיה עליו להתאמץ כדי למנוע עימות מחודש בין הפלגים היריבים. ככלות הכל, זה מה שקרה אחרי נפילתם של שני רודנים אחרים שפעלו בגיבוי הקרמלין – מוחמד נג'יבולה באפגניסטן (1992) ומוחמד קדאפי בלוב (2011). כישוריו הפוליטיים של אל-ג'ולאני יעמדו למבחן משמעותי כאשר ינסה להרכיב ממשלת אחדות לאומית, ולהימנע מהתנגשות עם הכורדים שאינם להוטים להיכנע לעוד משטר ערבי בדמשק. לא ניתן לחזות מה יקרה בסוריה. המצב יכול להיראות שונה מאוד בעוד שבועיים, בדיוק כמי שנראה שונה מאוד לפני שבועיים. כל שניתן לעשות הוא להתבונן בפליאה במסלולה הבלתי-צפוי של ההיסטוריה ולשלוח את מיטב האיחולים לעם הסורי בצאתו מימי האפילה של משטר אסד – ולקוות שלא יחליפו רודן אחד באחר.