המועמד המוביל להנהגה הוא אבו מוחמד אל-ג'ולאני, ראש הייאת תחריר א-שאם בן ה-42, שהוביל ב-11 יום את המתקפה מאידליב לדמשק. הוא הבטיח לנוצרים ולנשים שאין לו כוונה לאכוף את החוק המוסלמי, ונאמר עליו שהוא אוהב שמשווים אותו למוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי. אולם, אחרים חוששים מעברו כמנהיג אל-קאעידה בסוריה ומהאכזריות בה דיכא את יריביו. משימתו הקשה ביותר, מעריך אקונומיסט, תהיה לשכנע מורדים אחרים לקבל את מנהיגותו; במשך שנים הוא נלחם נגדם יותר מאשר נגד אסד. כמה מאות מורדים מדרום הקדימו אותו בכניסה לארמון הנשיאות ובמעצר ראש הממשלה, מוחמד אל-ג'לאלי. העובדה שארה"ב, רוסיה והאו"ם רואים את אל-ג'ולאני כטרוריסט ואת תחריר א-שאם כארגון טרור, מסבכת אף היא את המצב. קשריו הקרובים עם טורקיה וקטר מדאיגים מדינות ערביות הרוצות להגביל את השפעתן של השתיים. כמה מאנשי האופוזיציה אומרים בגלוי, כי רציחתו תהיה נוחה מאוד וכי הם חוששים שיהפוך לאסד מספר שתיים. לכל מי שיתפוס את השלטון יהיה קשה למשול בסוריה, מדגיש אקונומיסט. הכורדים מצפים מ-900 החיילים האמריקנים המוצבים בשטחם למנוע את הכנסת שדות הנפט שבאזור תחת השלטון המרכזי; בערים רקה ומאנביג' הם כבר נאבקים בסונים כדי לשמר את האוטונומיה שיצרו תחת אסד. ואילו בכפרים ההרריים שמעל חוף הים התיכון, העלאווים יצטרכו להחליט האם להילחם או לקבל את שלטון הרוב הסוני. בנוסף לנשק הכבד שהותיר אחריו המשטר של בן עדתם, הם יצפו להגנתה של רוסיה, המחזיקה שם בבסיסי ים ואוויר. נכון לעכשיו, נראה שהגולים היושבים באיסטנבול נדחקו לשוליים. על-פי מפת הדרכים המוסכמת של האו"ם מ-2015, ועדת המו"מ הסורית אמורה לפקח על העברת השלטון, לנסח חוקה, לערוך בחירות בתוך 18 חודשים ולשלב את המיליציות בצבא כך שישקף את הקבוצות האתניות והדתיות. אבל הכוחות בשטח לא ממהרים לרדת מהבמה. יש המקווים שמעצמות זרות יסייעו למורדים להתכנס במועצות צבאיות ופוליטיות, או אפילו להקים ממשלת אחדות. אבל ארה"ב כנראה לא תעזור: "זה לא הקרב שלנו. תנו לזה להתנהל. אל תתערבו!", צייץ דונלד טראמפ. אחרי 13 שנות מלחמה וסבל, האוכלוסייה המותשת מתפללת למעבר מסודר – שכמותו לא אירע בעולם הערבי. עם כל כך הרבה מחלוקות בתוך סוריה ומחוצה לה, יהיה קשה להגיע להסכמות.