אבי יששכרוף כותב ב-ynet כי בניגוד ל
וינסטון צ'רצ'יל, שהציע לציבור הבריטי "דם, עמל, דמעות ויזע" לקראת מאבק ארוך,
בנימין נתניהו בחר במדיניות הפוכה. כבר ביומה הראשון של המלחמה מול אירן מיהר נתניהו לבשר על ניצחון ולעודד חגיגות בקרב תומכיו, תוך יצירת אשליה של הכרעה מהירה שאינה עומדת במבחן המציאות בשטח.
לדברי הכותב, נתניהו נמנע מלהישיר מבט אל הציבור ולומר את האמת על מחיר המלחמה, כיוון שהוא מוקף בכוורת המעדיפה הישרדות פוליטית על פני אחדות לאומית. יששכרוף טוען כי המטרות האסטרטגיות - השמדת פרויקט הגרעין ופגיעה בטילים הבליסטיים - נדחקו לטובת הישגים סמליים כמו חיסול עלי חמינאי, בעוד האיום האירני והצורך בהחזרת תושבי הצפון לבתיהם נותרו ללא מענה סופי.
התובנה המרכזית היא שהישגים במלחמה נמדדים רק בסופה. כל עוד לא יובהר גורל האורניום המועשר ויפורק מערך הנשק של חיזבאללה, הניסיונות לצייר תמונת ניצחון מוקדמת הם בבחינת זריית חול בעיני הציבור. המאמר מסכם כי נתניהו בחר בטקסים ובסמלים במקום להתמקד במהות המבטיחה את ביטחון ישראל לטווח הארוך.
- הדברים מובאים כתמצית
המאמר המפורסם ב-ynet