בית המשפט קבע בהחלטתו, כי תביעה לפיצוי בגין פגיעה בקניין הרוחני של האדם בכלל ובגין הפרת זכות יוצרים בפרט, שואבת את כוחה מפקודת הנזיקין על-פי סעיף 6(1) לחוק זכויות יוצרים, אולם לאור ייחוד העילות קשה היא הוכחת הנזק. לפיכך, על אף שבית המשפט יקל על התובע פיצוי בעילות אלו, על התובע להניח לכל הפחות נתונים סבירים לביסוס טענותיו. בית המשפט ציין, כי במקרה דנן, התובעים לא הגישו כל ראיה לירידה ברישום התלמידים למחולה, טענה שבגינה ובגין השלכותיה נדרש עיקר הפיצוי הכספי וכן לא הוגש כל דוח כספי לתמוך בטענה לפגיעה בהכנסות מחולה בשל הפרת זכות היוצרים. אף אם הייתה מוכחת כדבעי הירידה המספרית ברישום למחולה, עדין אין בכך כדי להוכיח שמדובר בנזק הנובע מהפרת זכות היוצרים, אלא מדובר בהליך טבעי של מעבר לסטודיו מתחרה. הזכות לפיצוי סטטוטורי קבועה בסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים. השיקולים לקביעת שיעור הפיצוי הינם עוצמת ההפרה, מספרן ומשך ההפרות, אופי היצירה, אשמו או תום ליבו של המפר ואופיו וגודלו של העסק המפר. במקרה דנן, הוכח כי ההפרה הייתה בתום לב. באשר לעוצמת ההפרה ומספרן ומשכן של ההפרות, הרי שגם כאן עניינו במספר מועט של הפרות, ולמעלה מכך – במספר מועט של ביצועים של היצירה המפרה. כמו כן, הוכח שהריקודים המפרים בוצעו כחלק מהופעות נרחבות יותר, שעיקרן יצירות שאינן יצירות מפרות. אין לפסוק את הסכום המרבי בגין כל הפרה, אולם היות שיש לגלם בפסיקת הפיצויים אף את הנזק שאינו ממוני הועמד הפיצוי על סך 15,000 ש"חבגין כל הפרה, ובסך-הכל 30,000 ש"ח. לעניין התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי כהן, נקבע כי פסיקת הפיצויים בעוולת לשון הרע נתונה לשיקול דעת בית המשפט. התובע שכנגד תולה את טענת הכוונה לפגוע בדברי הנתבע שכנגד בדיון בשאלת האחריות. אולם, מקריאת הקשר הדברים עולה כי כוונת הנתבע שכנגד הייתה שהתובע שכנגד מפר זכויות יוצרים. יוצא אם כך, כי הכוונה לפגוע נוגעת לטענת הפרת זכות היוצרים, לגביה נקבע כי חוסה היא תחת ההגנות הקבועות בחוק. מאידך, אין מדובר רק בכינוי גנאי שהופנה כלפי התובע שכנגד, אלא מדובר בטענה הפוגעת בשמו המקצועי והאישי. מימד נוסף זה מביא לנטייה לפסוק לתובע שכנגד פיצוי משמעותי. נפסק לטובת התובע שכנגד פיצוי בסך 30,000 ש"חבגין עוולת פרסום לשון הרע. במצב דברים זה, בו חיובי הצדדים מתאיינים, התוצאה בפועל הינה כי הם מתקזזים.