לטענת האב התובע, סעיף המזונות לא נועד לפצות את הנתבעת על ויתור הזכויות הרכושיות על ידה. הנתבעת קיבלה תמורה הולמת בעבור ויתורה האמור בדמות בית מגורים נקי ממשכנתא, והפטרתה מכלל החובות. לפיכך, יש לכלול את סעיף 4(ח) להסדר הגירושין במסגרת הסדר המזונות, ולא במסגרת ההסדר הרכושי.
הנתבעת טענה, כי יש לפרש הסעיף ככתבו, היינו: כי הצדדים צפו מפורשות מצב שהקטין יחדל להתגורר עימה, וכי אף במצב כזה נקבע כי על התובע להמשיך ולשלם את המזונות לידיה. לטענתה, מעבר הקטין לבית התובע הינו שינוי שניתן היה לצפותו מראש ובפועל הוא אכן נצפה ונחזה מראש, ועל כן, שינוי זה לטענת התובעת, אינו מצדיק שינוי בהסדר המזונות.