תקציר העובדות - התובע,יליד 1961, עבד מחודש יוני 2002 כשף-מנהל בחברת פיסת-בר בע"מ; העוסקת בבישול עבור מוסדות דת (קייטרינג). ביום 11.6.02, לאחר שהתובע סיים את עבודת הבישול והמזון הועמס על הרכב שיצא לחלוקתו, התקשר נהג הרכב ואמר כי הרכב נתקע באזור ירוחם. הממונה על התובע ביקש ממנו לנסוע לרכב התקוע ולנסות להתניעו והתובע עשה כדבריו.
כשהגיע התובע למקום וניסה להתניע את הרכב, התברר לו שהדבר לא ניתן אז ביקש בטלפון ממנהל החברה שישלח רכב חלופי לצורך הובלת המזון, וזה הבטיח לו שהדבר יבוצע. התובע המתין במשך שעות כשהוא מתקשר שוב ושוב ולממונה עליו בחרדה מחשש שמא האוכל שברכב התקוע יתקלקל בשמש (כשמדובר, כאמור, באמצע חודש יוני), דבר שגרם לעצבנות ולהזעה מרובה כשנהג הרכב שופך עליו מידי פעם מים כדי להרגיעו. כשהגיע למקום מכונאי עם רכב חילוץ הרכב לא התאים להובלת המזון, דבר שגרם לתובע מצוקה נפשית נוספת. לבסוף הרכב הותנע, אולם התובע לא נרגע, והיה נתון בלחץ נפשי קשה מחשש שהאוכל התקלקל. כשהתובע הגיע לביתו הוא חש ברע, ולפיכך הוזמן לתובע רופא שקבע כי עליו להתפנות לבית חולים והוא הובהל לבית החולים "ברזילי" באשקלון כשהוא סובל מכאבי ראש, חולשה של פלג גוף שמאל, הפרעות בדיבור וכאבים בחזה.
לאור האירוע, התובע סובל משיתוק בגפיים שמאליות. האירוע בעבודתו היה לגביו אירוע חריג במהותו ובחומרתו, שכן לא ידוע על אירועים דומים בעברו. תביעת התובע להכיר באירוע מיום 11.6.02 כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "מחלתך התפתחה על-רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך. השפעת העבודה אף לו הייתה כזאת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".
הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי ובתיק זה מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית הדין. האחד פרופ' אבינועם רכס בתחום הנוירולוגיה והשני פרופ' סיגל בתחום הפסיכיאטריה כשהם נתבקשו להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין מצב התובע, לבין האירוע מיום 11.6.02.