נגד העורר וארבעה אחרים הוגש ביום 21.11.08 כתב אישום, המייחס להם עבירות של כליאת שווא, אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, תקיפה והדחה בחקירה. נטען, כי המתלוננת נחטפה ונכלאה בביתם של העורר ואשתו, וכן במערה שמתחת לבית, וכי במהלך תקופת הכליאה אנס העורר את המתלוננת פעמיים וביצע בה מעשה מגונה.
עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם של חמשת הנאשמים עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בו ביום, הסכים בא-כוח העורר למעצר עד להחלטה אחרת. אולם משחלפו 30 ימים מאז ראשית המעצר ביקש בא-כוח העורר לשחרר את מרשו ממעצר.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לשחרור וקבע כי מדובר בתיק סבוך, שבו עדויות רבות, וכי הסנגורים בתיק לא טענו להיעדרן של ראיות לכאורה, אלא לכרסום בלבד. כן קבע בית המשפט המחוזי כי באמרות המתלוננת ביחס למעשה האינוס יש משום "ניצוץ ראייתי", שדי בו לצורך מתן צו למעצר עד להחלטה אחרת.