"יש לקבל את טענת המשטרה שלא ניתן להבהיר במבט צופה פני עתיד כיצד יוגן האסיר עת שחרורו, בעוד ארבע שנים, ושיש להסתפק בהצהרת הכוונות של המשטרה להגן על האסיר בעתיד". דברים אלו נאמרו ע"י השופטת איילה פרוקצ'יה (יום ב', 15.06.09) בעתירה שהגיש אסיר המרצה עונש מאסר, בדרישה שתוצג לו תוכנית מפורטת להגנתו לאחר שחרורו הצפוי מן הכלא, בעוד כשלוש שנים. האסיר, אשר שיתף פעולה עם המשטרה וסייע לה רבות ללכוד פושעים, נרדף בשל כך ע"י אנשי העולם התחתון. בעתירתו הוא מבקש, בנוסף להקדמת שחרורו, גם את הבטחת בטחונו לאחר שחרורו. השופטת פרוקצ'יה, בהצמדה ל'כללי הטקס' של בג"צ קובעת כי: "ככלל, טוענת השופטת, כל עוד האסיר כלוא, אין מקום לדון באבטחתו לאחר שחרורו, שכן זהו דיון מוקדם, שעדיין לא בא עיתו - דיון שעל-פי כללי הבג"צ יש לדחות על הסף", וזאת תוך התעלמות מנסיבותיו המיוחדות של המקרה.
עוד העלה העותר בעתירתו את סוגיות אי שחרורו המוקדם. לטענתו, במקום לספק לו הגנה ממשית, מסתפקים בדחיית שחרורו מחשש שעבריינים מן העולם התחתון יפגעו בו. השופטת פרוקצ'יה, משוכנעת מתמיד ב"חזקת התקינות" של הרשות השלטונית, משוכנעת כי לא זה היה השיקול אשר הנחה את השב"ס בנושא זה, ודוחה את העתירה גם בנושא זה.