בית המשפט הכריע כי יש לפטור את המשיבה מהגשת חוות דעת רפואית, ותחתיה להביא חוות דעת רפואית של מומחה מטעם בית המשפט, ששכרו יושת על המשיבים. בנוסף קובע השופט איתן בורנשטיין, יוכלו הנתבעים להגיש חוות דעת מטעם מומחה שימנו הם.
את החלטתו, שניתן לשמוע את טענות התובעת בענייני רפואה למרות שלא הגישה לבית המשפט חוות דעת רפואית, מנמק השופט בורנשטיין בכך שתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, שקובעת שלא תישמע טענה בעניין רפואי אלא אם כן בעל הטענה סומך את דבריו על מסקנותיו של מומחה רפואי, מאפשרת לבית המשפט לשמוע את טענות בעל הדין, אם מצא בית המשפט לנכון לעשות כן, גם אם הטענה לא נתמכת בחוות דעתו של מומחה רפואי. נמצא שנסתרים דברי הנתבעים שאין כלל לשמוע את טענת התובעת כל עוד לא הביאה חוות דעת מומחה רפואי מטעמה.
בנוסף מביא השופט את לשון תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה, בסעיף א' בו, כי רשאי בית המשפט, אם מינה מומחה רפואי מטעמו לבירור עניין מסוים, להשית את שכרו על אחד הצדדים בלבד. לדבריו, מכיוון שגם מהחומר המצוי כבר בשלב זה מול עיני בית המשפט נראה, לכאורה, כי ישנה אחריות נזיקית של הנתבעים כלפי העותרת, יש מקום להחיל עליהם את הוראות התקנה ולחייבם בכל הוצאות המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.
באשר לטענת הנתבעים, שמכיוון שהתובעת לא טענה בדבר קשייה הכלכליים במועד הראשון, בו יכלה לעשות כן, הרי שאין להישמע לדבריה בנושא זה כלל, הכריע השופט כי למרות, שאכן, התרשלה התובעת בעניין זה, עדיין אין הדברים מביאים לידי כך שלא יוכלו להישמע מצד הנתבעת טענות בדבר מצבה הכלכלי.
בית המשפט אישר לנתבעים להביא, גם, חוות דעת של מומחה רפואי מטעמם, בנוסף לחוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.