שלום לקורא היקר. היום נלך על משהו חדש, קצת שונה מהמתכונת הרגילה שלנו על פיה אנחנו (המערכת) לוקחים פסק דין/מקרה ומנתחים אותו על-פי פרמטר אחד בלבד: על-פי אספקלריית החוק הישראלי ופסיקתו. המקרה שבפנינו פשוט לא יכול – מבחינה אינטלקטואלית - להצטמצם למסגרת שאינה רחבת היקף. לכן הרחבנו. מה לעשות?
את המקרה מעורר התהיות שנדון בו ננתח באמצעות חמישה פרמטרים שונים: א. על-פי החוק הישראלי (כי הוא החוק התקף ובו עוסק המדור ככלל). ב. על-פי חוקי התורה (היות והמתדיינים דתיים וחשוב להבין את עמדתם על-פי אמונתם הם). ג. על-פי כללי המוסר האובייקטיביים (על-מנת שנוכל לגבש דעה ולא נבלע כל "לוקש" שנזרק לעברנו בשם הדת ו/או בשם החוק). ד. על-פי כללי המוסר הסובייקטיביים. ה. הקורא יכריע (ואם ירצה אף יביא בתגובה את פסיקת בית הדין שבראשו) על-פי כללי המוסר הסובייקטיביים שלו (שברור, שהוא סבור שהם גם כללי המוסר האובייקטיביים).
אגב, גוף המעשה מובא במלואו – כרגיל - בפונט גדול. החריגה החדשנית כתובה בפונט קטן והיא אינה קוטעת את רצף המעשה. כך שמי שיבחר לקרוא את גוף המעשה מבלי להתייחס למובא באותיות הקטנות לא יחוש בהבדל ולא תיפגם קריאתו "הרגילה" במדור.
שאל הקורא (ובצדק), מה שונה יום מיומיים? ומדוע המחבר – במסגרת מדור משפטי – עוסק (גם) במשפט עברי ובפירושים מוסריים למיניהם? הרי קוראי מדורים משפטיים, עיקר מטרתם היא לדעת את חידושי המשפט התקף על-מנת יוכלו לכוון את חייהם בשדה האזרחות הישראלי, ומה תועיל לו לקורא ידיעת יחסו של המשפט העברי ביחס למקרה זה או אחר? לשם מה חשוב לקורא לשמוע אודות יחסו המוסרי של כותב השורות למקרה, או אפילו לגבש לעצמו דעה, בעצמו, ביחס למקרה? "אין בכך שום תועלת. מה שחשוב זה דעת בית המשפט, וזהו", יאמר הקורא הפרקטי ויקרא רק את גוף עובדות המקרה שבפונט הגדול (או יבחר ב"סנקציה" חמורה יותר: ילחץ על קישור לכתבה אחרת). אז רגע לפני שאתה עושה את זה, תן לי לאמר כמה מלים (הלו! עזוב ת'עכבר, נו! תישאר עוד רגע!):
תראה, ידידי, אם כל שחשקה בו נפשך היא לדעת את הצד הפרקטי של הדברים אתה יכול לדלג מיד על הכתב הקטן ולדעת את עמדת הפסיקה ביחס לנושא המדובר. לא תפסיד שום דבר בדילוג זה. מבטיח לך. באמת, הקטע הזה אינו עבורך. אבל אם, כמוני, גם אתה סבור - שהחוקים הם לא פחות, אך גם בטח שלא יותר, מאשר כלי לאכיפת צדק (במטרתם המוצהרת בכל אופן) שמהווים רק את חרב האכיפה של הקוד המוסרי שהוא העיקר – יש להניח שתהנה ותחכים מכתבה זו שעוסקת, ראשית - בגיבוש עמדה מוסרית ביחס למקרה ורק אחר כך, בוחנת האם החוק והפסיקה אכן משקפים, מגשימים, את העמדה המוסרית.
עיקר השינוי מהקונטקסט הקבוע נעשה על-מנת לחשוף שקר שיטתי שרבים וטובים בולעים אותו בשלמותו. המפסידה בעימות המשפטי שבפנינו היא עמותה חרדית חזקה. חלק מעמותות אלה נוהגות, כשהן מפסידות בעימות משפטי, לשקר ולטעון שלו היה נידון עניינם בבית דין תורני "הגון" (כראוי, לשיטתן) הן היו זוכות בעימות. אנו נוכיח את ההיפך על-ידי עיסוק במקרה – גם אליבא דשיטתם ואליבא דכל פן מוסרי אפשרי. את בית המשפט המחייב הן מאשימות בכפיית הדין החילוני על הציבור החרדי, בכפירה, ובחתירה כנגד התורה. את הצד המנצח הן מכפישות ומנדות מהציבוריות החרדית, לעתים עד כדי שהוא הופך לחסר יכולת למצוא זיווג לילדיו.
מצב דברים זה, על פיו באם נפגעת על-ידי עמותה חרדית חזקה (ואתה שייך לציבור זה), עומדות בפניך שתי אפשרויות : א. לא לתבוע את העמותה ולשאת בנזקים שגרמה לך ב. לתבוע את העמותה ו"להעלם" מהמפה הציבורית החרדית, וזו אפשרות בלתי נסבלת עבור רבים. אם תצליח כתבה זו להפשיט את מעיל היושר התורני מעל מי שאינם ראויים לו, אם ילמד ממנה הקורא לא לבלוע כל אמירה מגובה – לכאורה - בדברי חכמים, אם יימצא בה מזור לנפגעי התופעה, ואם אולי (רק אולי) יחלחלו הדברים אל עסקני העמותות ושינוי מה יסתמן – יהא זה שכרנו. נתחיל.