עצמאי יקבל פיצויים מבט"ל רק אם נפגע תוך כדי עבודתו

התובע, מר יעקב ילינק, עוסק בביקורת פנים וייעוץ לחברות שונות. את עסקיו הוא מנהל מביתו שבישוב עומר. ביום ה-29.4.07, עם שחר, בסביבות חמש לפנות בוקר, התכונן מר ילינק לנסוע לישיבה עסקית בתל – אביב. הוא אכל ארוחת בוקר, לקח ממשרדו שבקומה השלישית של הבית את מסמכיו, בהם גם עיין קמעא על-מנת לוודא שאלו הם אכן המסמכים הנצרכים לו לישיבה, הניח את התיק על כתפו, ירד במדרגות הפנימיות של הבית, וכשהגיע אל המדרגה האחרונה ממש – מעד, איבד את שיווי משקלו ונפל. תוצאות רפואיות : נקע בקרסול ושבר בעצם הכתף. כתוצאה מהנפילה הפסיד מר ילינק ימי עבודה רבים. מאחר וחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה 1995 קובע בסעיף 79 שאם עובד עצמאי נפגע תוך ו/או עקב עיסוקו במשלח ידו, הרי הוא זכאי לפיצויים, והיות והתובע סבר שפגיעתו אירעה כדי עיסוקו – הוא תבע מהמוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעתו כתאונה בעבודה ולפצותו. הביטוח הלאומי סירב להכיר בתאונה כתאונת עבודה, ומר ילינק תבע את המוסד בבית הדין האזורי לעבודה בבאר – שבע. בית הדין דחה את התביעה. שופט בית הדין, השופט אילן סופר (כדן יחיד) ראה בתאונה אירוע שאינו קשור לעבודה אלא להכנות יציאה מן הבית - שאינן בגדר הזמן והמקום שאם אירעה בו פגיעה היא תיחשב כתאונת עבודה. כשם שלו שכיר שלקח עבודה אל ביתו, אם הוא היה נפגע לאחר שאסף את מסמכיו ובא לצאת מביתו, לא הייתה פגיעתו בגדר תאונת עבודה – כך אין לראות בפגיעת התובע, שאירעה לאחר איסוף מסמכיו וטרם יציאתו מביתו תאונת עבודה, כך השופט סופר בהנמקותיו. מאידך, כותב השופט שלו היה התובע שוהה בחדרו כשעתיים טרם הנפילה ניתן היה לראות בפגיעתו תאונת עבודה הזוכה לכיסוי מאת הביטוח הלאומי, שכן או אז המדובר היה בתאונה שאירעה תוך כדי עיסוקו. מדבריו: "ערים אנו לכך שמשרדו של התובע נמצא בביתו, ואף שיצא מהחדר בו היה המשרד, למדרגות שם נפל. אך השהייה בחדר, המשמש כמשרד בבית התובע, לא הייתה יציאה שונה מזה של שכיר, אשר עובד במשרד מחוץ לביתו, ובביתו יש חדר עבודה, או להבדיל, בחדר השינה שלו יש שולחן ועליו מונחים תיקים ומסמכים, שאותם הוא אוסף לתוך התיק. מבחינה זו, ההכנות של התובע לקראת העבודה היו יותר מתאימות למי שנמצא במעונו ויוצא ממנו. לשון אחר, לו היה התובע יוצא בשעה מאוחרת יותר ולא 05:45 אלא 09:45, ולאחר כל פעולות ההשכמה, היה הולך לחדרו שוהה שם בחדר לצורך עבודה שעה או שעתיים ולאחר מכן יוצא, היינו קובעים כי אכן התאונה אירעה בדרך ממקום עבודה אחד למשנהו. שכן, כאן המעון לובש את כסותו הדו תכליתית הן כמעון והן כמקום עבודה. דבר זה לא קרה במקרה שלפנינו. התובע קם בבוקר, אכל, אסף את מסמכיו, ויצא לדרכו – בכך עשה פעולות אשר אופייניות ליציאה ממעון". התובע, שסבר שהתאונה היא כן תאונת עבודה ושבית הדין התעלם מנזקיו הרפואיים, הגיש ערעור לבית הדין הארצי לענייני עבודה.

לדברי התובע, יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה מאחר והיא אירעה, לדבריו, בדרך מביתו למקום עיסוקו, שהיה באותו היום תל – אביב. זאת היות והחוק מכיר בפרק זמן ומקום זה – של הדרך שבין מעון העובד למקום עבודתו – כפרק זמן ומקום שאם אירעה בו תאונה יכוסה הניזוק בביטוח מטעם המוסד. עוד הוא טען כי בית הדין התעלם מנזקיו הרפואיים. לדברי המוסד לביטוח לאומי, הנזק שאירע אינו בגדרי דרכו של עובד ממעונו אל מקום עבודתו המכוסה בביטוח, אלא מדובר בהכנות ליציאה מהבית, שאינן מכוסות בביטוח. מעצם כך שהתובע אסף את מסמכיו טרם נפל אין, לדברי המוסד, לראות בתובע כמי שנפגע תוך כדי עיסוקו אלא מדובר בהכנות סתמיות ליציאה מהבית.

לדברי שופט בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, על עובד המעוניין לתבוע פיצוי בשל תאונת עבודה מהמוסד לביטוח לאומי להוכיח כי קוימו בו שני יסודות:

• התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו.

• התאונה אירעה בגלל העיסוק במשלח היד.

עוד כותב השופט פליטמן, כי כאשר מדובר בעובד שנפגע בין כותלי ביתו נטל ההוכחה החל על העובד כי הנזק אירע בעת ובשל עיסוקו כבד יותר. הסיבה – כאשר התאונה היא בין כותלי הבית לעתים רבות אין היא בגדר תאונה הקשורה למשלח היד אלא מדובר בתאונה שהייתה באה לעולם גם לולא העבודה. בבית, כותב השופט, עלולים שני התחומים, מגורים ועבודה, להתערבב עד שקשה להבחין בין נזק שהוא תאונה ביתית לבין נזק שמהווה תאונת עבודה. מכאן שעל העובד להוכיח ביתר שאת שכדבריו התאונה היא תאונת עבודה ולא תאונה ביתית. לדברי השופט, הפרמטר על פיו ייקבע אם עובד עצמאי הניזוק בביתו נפגע עקב עיסוקו - ואזי הוא זכאי לפיצויים, או אם הוא נפגע פגיעה סתמית בביתו - ולכן אינו זכאי לפיצויים יהיה מבחן "מה עשה האיש לפני שנפל". על-פי מבחן זה, אם האיש (העובד התובע) עסק באיסוף חפציו טרם ניזוק – הוא לא יהיה זכאי לפיצויים. אם האיש טרם נפילתו עסק בעבודה ממשית – הוא יהיה זכאי לפיצויים. מאחר והתובע לא הוכיח ואף לא טען כי טרם הנפילה עסק באופן ממשי בעבודתו, הרי שלא עמד בדרישות המבחן, ודין הערעור להידחות. מנימוקי פסק הדין: "... לגבי העובד עצמאי המבחן יהיה- מה עשה האיש לפני שנפל, שכן לא ייתכן שכל עצמאי המנהל משרד בביתו ויוצא למקום עבודה אחר לאחר פעולות ביתיות רגילות, יוכר כנפגע בעבודה... ... אם נקבל את גרסתו של המערער לעניין זה, צריך שהקשר לא יתנתק על-ידי פעולה ביתית רגילה. כאן לא הוכח שהמערער עבד בבוקר המקרה, אלא שביצע פעולה טכנית רגילה של איסוף המסמכים הדרושים לו לישיבה והכנסתם לתיק, כפי שעושה שכיר שלוקח עבודה לביתו, בטרם יציאתו למקום עבודתו... ...לאור האמור, אין מדובר בתאונה שאירעה במהלך העבודה או בדרך מן המעון למקום העבודה, שכן המערער מצוי היה עדיין בתחומי ביתו בשעת הנפילה, וגם אין מדובר בתאונה שאירעה בדרכו של המערער ממקום עבודה אחד למשנהו, שכן המערער לא הוכיח שעבד בביתו בבוקר המקרה, טרם יציאתו לישיבה".

הערעור נדחה. לא ניתן צו להוצאות משפט

- בבית הדין הארצי לעבודה. - בפני השופטים הנשיא, השופט סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן, השופטת ורדה וירט-ליבנה, נציג עובדים מר שלום חבשוש ונציגת מעבידים גב' רות הורן. - בא כח המערער יעקב ילינק: עו"ד גדעון נתיב. - בא כח המשיב המוסד לביטוח לאומי: עו"ד לאה רוזנברג.