ההגנה סוברת שיש להקל עם הנאשם. זאת בשל שלוש סיבות : האחת - העבר וההווה המהוללים של הנאשם מצדיקים שיקלו עימו. השניה – העובדה שבין כה נענש, מעצם קיום ההליך הפלילי בלבד, די בה על-מנת לאלפו מוסר ואין צורך בענישה חמורה. שלישית – אלול הוא חודש הרחמים והסליחות וראוי לדון בו את הזולת לכף זכות.
כך מתארת ההגנה את ההווה והעבר מלא התרומה לכלל של הנאשם: מדובר באיש מבוגר, בן 52, יתום מאב(!) ובן לאם בת 82, איש צנוע ללא עבר פלילי. הוא אדם מחונך ששירת כקשר תותחנים בצה"ל עד גיל 40. יש לו שלושה ילדים והוא התקדם בעבודתו בקופ"ח. מדובר באדם בעל חמלה, מסייע לזולת, שמוטב, כמובן, שלא ייאסר אלא ימשיך בתרומתו לחברה.
כך מתארת ההגנה את הענישה שחווה הנאשם מעצם קיום ההליך הפלילי: מאז פרוץ הפרשה לא ידע הנאשם מנוח, איכות חייו נפגעה קשות, הוא הסתבך בחובות, התגרש, לא מצא בת זוג חדשה, ההליך המשפטי נגרר ונגרר – 4 שנים, שלא באשמתו, דבר שהתיש אותו מאוד.
כאמור לעיל, בא כח הנאשם טוען, כי יש לדון את הנאשם לכף זכות. לא רק כי הוא נפלא כפי שגורסים עדי האופי, וחף מכל פשע כפי שהעיד על עצמו בעצמו, אלא גם היות ומדובר בחודש הרחמים והסליחות, אלול, בו נהוג לדון אדם במידת הרחמים. אור לכל אלה ביקשה ההגנה כי בית המשפט יסתפק בגזירת עבודות שירות על הנאשם ולא יגזור מאסר בפועל. כך גם יוכל הנאשם להמשיך להתחסד עם סביבתו.
התביעה לא התייחסה אומנם לטענת ההגנה כי יש להקל בעונשו של הנאשם בשל כך שהדיון נערך באלול, אולם סתרה את טענותיה האחרות של ההגנה. לדברי הפרקליטות, הנאשם לא השיב, ולו שקל אחד מכספי העתק שגנב. עובדה זו משמיטה את טענות ההגנה כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם. לגבי המידות התרומיות שייחסה ההגנה לנאשם טוענת התביעה כי אלה אינן קיימות כלל ומה שנשמעו בבית המשפט עדי אופי שתיארו את הנאשם כאדם מופתי אין בכך יותר מאשר עוד תרגיל של הנאשם, חלק משיטתו: לשבות אנשים בקסמיו לצורך תועלתו האישית, כדי הצגת שווא של תום וזכות.
בנוסף, ציינה הפרקליטות כי במקרים דומים של גניבה ממעביד נוהג בית המשפט להחמיר בענישה היות ועבירה זו מסכנת את יסודות המשק ביוצרה חששות אצל מעסיקים לפיהן לא ניתן להסתמך על עובד, מה שעלול להוביל לשיתוק כלכלי. מכאן, לדברי הפרקליטות, שיש להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו 42 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך- 40,000 ש"ח, ופיצוי בסך 200,000 ש"חלחברת אוניברסל.