אין מחלוקת בין הצדדים כי יש להורות על השמת הקטין במסגרת שיקומית לצורך גמילתו מחומרים ממכרים, גם אם ההשמה תהיה בכפיה.
בדיון בבקשה יש ליתן מענה לשאלות הבאות :
1. האם קיימת הסמכות החוקית לכפות טיפול על הקטין שבפני.
2. האם כפיית טיפול אפקטיבית בגמילה מהתמכרות.
3. האם קיים מקום השמה מתאים – להשמתו של הקטין.
הסמכות החוקית לכפות טיפול לגמילה מסמים בעניינו של קטין:
חוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960 מקנה סמכות לבית המשפט להתערב בעניינם של קטינים ולכפות עליהם טיפול כאשר יש חשש להתפתחותם התקינה.
סעיף 2(6) לחוק קובע כי כאשר קיימת סכנה להתפתחותו של קטין קיימת עילה להכריז על הקטין כקטין נזקק ולנקוט בדרכי טיפול בעניינו. סעיף 3(4) לחוק קובע מהן דרכי הטיפול ובין היתר מאפשר החזקתו של הקטין במעון נעול בכפיה. בעניינם של בגירים יש מחלוקת עד כמה ראוי לכפות על בגיר טיפול רפואי – ומחלוקת זו ראוי כי תקבל מענה בחקיקה. (פרופ' יעקב בזק במאמרו טפול כפוי במתמכרים – ההיבט המשפטי מתוך: הכל על אלכוהול – בטאון לטפול בנפגעי אלכוהול, גיליון 15 מאי 1997). בעניינם של קטינים קיימת כאמור חקיקה המקנה סמכות התערבות, וזאת למרות שהחקיקה אינה מפורשת דווקא לטפול בבעית ההתמכרות.
טפול כפוי בגמילה מסמים – האם אפקטיבי?
בדו"ח שהגישה בשנת ה- 90 וועדה בינמשרדית לטפול בבעית הסמים המסוכנים בראשות פרופ' מן ז"ל המליצה הוועדה שלא לכפות טפול גמילה על משתמשים בסמים, מהטעם שלדעת הוועדה טפול כזה נדון לכשלון. בעמדה זו תמכו גם מטפלים מעולם הרפואה – הטענה הרפואית היתה שסיכויי הצלחה בטפול כפוי נמוכים מאוד. בהעדר מוטיבציה אמיתית מצד המטופל לא יכול להתרחש תהליך שיקום ממשי. בשנים האחרונות קיימת עמדה הקוראת לשקול שינוי מדיניות ובחינת האפשרות החוקית לכפות טיפול על מתמכרים.
בארה"ב החל משנות ה-80 מתקיימות תוכניות טפול במופנים בכפייה שאינם מעורבים בפליליים. החוק הפדרלי לשיקום מכורים לחומרים נרקוטיים נחקק בשנת 1966, והוא אישר אשפוז כפוי גם של מכורים שלא הורשעו בעבירה. ההפנייה היתה לבית החולים לטפול של עד שישה חודשים ולבית המשפט סמכות להמשיך בטפול עד 36 חודשים.
בשנים 1967-1973 הופנו לבית החולים למעלה מ- 10,000 מכורים – 93% מהם אינם בשל ביצוע עבירות. מחקרי מעקב מצאו כי 13%-14% מהמטופלים בכפייה נשארו נקיים במשך 6 חודשים – נתונים טובים מאלה שאושפזו לטיפול מרצון.
בועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים (פרוטוקול 25 18/12/2007) נשמעה קריאת נציג עמותת אלי"ס אמהות למען ילדים סובלים. מר יעקב קרוגליאך, נציג העמותה, קרא לחברי הוועדה למצוא פתרון של כפיית טפול שכן מדובר ב"פצצה מתקתקת".
ספקות לעניין הצלחת טיפול בכפייה קיימים גם בטיפול בבעיות אחרות כמו הטפול בהפרעות אכילה – יחד עם זאת, בעניין זה אין מחלוקת כי כאשר קיים חשש ממשי לחיי הקטין יש לטפל בו במסגרת אשפוז כפוי בבי"ח פסיכיאטרי. גישה זו לא אימצו רשויות הרווחה בכלל בטיפול בנערים מתמכרים.
מהאמור לעיל עולה כי אין היום הסכמה חד משמעית לעניין טיפול בכפייה בהתמכרויות, ולפיכך ראוי כי אפשרות זו תיבחן בוודאי כאשר לא קיימת אלטרנטיבה טיפולית אחרת והקטין בסיכון ממשי.
מסגרות לטפול כפוי בבעית ההתמכרות אצל בני נוער
"לאחר שמצאתי כי יש לבית המשפט סמכות לכפות טפול, וגם שוכנעתי כי יש במקרה שלפניי לאמץ אלטרנטיבה של טיפול כפוי בהתמכרות, נותר לבחון מקום השמתו של הקטין. גורמי הטיפול שהופיעו בפניי טענו כי במדינת ישראל אין מסגרת לטפול בנגמלים בסם בכפיה, ולפיכך הם אינם יכולים להמליץ על מסגרת מתאימה.
מהמקובץ עולה כי הסיבות בגינן קטינים המכורים אינם מטופלים במסגרות כופות – נעוצה בגישה המסורתית לפיה טיפול בכפייה אין בו תועלת - גישה המעלה ספקות, וכן בשל העדר מקומות גמילה בכפייה אליהם ניתן יהיה להפנות הקטינים"