לדברי השופטת טרכטינגוט, נפל פגם מנהלי בכך שעו"ד פריימן כתבה בחוות דעתה את התרשמותה בדבר יחסי האנוש של התובעת. די היה, לדברי השופטת, לו נכתבו הדברים בקווים כלליים, שאינם קושרים בין יחסי האנוש לבין הארכת החוזה. עוד אומרת השופטת כי כוונתה של עו"ד פריימן לדבר עם חברת הוועדה בורישנסקי על אודות יחסי האנוש של התובעת מהווים הטיה פסולה של המכרז.
גם בעניין טענת התובעת כי ישנו פסול בהרכב הבוחנים משום היכרות מוקדמת שלילית קיבלה השופטת. לדבריה, יש לחלק בין דעה קדומה - שמובילה את בעליה לפסול מראש את השני לבין ידיעה מוקדמת - שבעליה מוכן לשנותה אם ישוכנע אחרת.
אם כי, לדברי השופטת, לא הוכיחה התובעת שהבוחנים בעלי הדעה המוקדמת לגביה, דנוה על-פי דעותיהם המוקדמות ולא על-בסיס ענייני, היא קבעה שנפל פגם מהותי בהרכב. זאת מאחר שאין פרוטוקול מסודר שמתעד את התנהלות ודרך קבלת ההחלטות של הוועדה, דבר שאור לדעותיהם האישיות של חברי הוועדה לגבי התובעת, מטיל את נטל ההוכחה בדבר הרכב הוועדה על הוועדה עצמה. לדבריו, הוועדה לא עמדה בנטל זה, לא הוכיחה שלחבריה לא הייתה דעה קדומה שלילית לגבי התובעת, דעה שמנעה מהם להתרשם ממנה לטובה. מדבריה:
"כבר נפסק כי מחדל עריכתו של פרוטוקול הנו מחדל היורד אל-הסלע, מחדל מהותי המעכיר את השקיפות הנדרשת ומונע אפשרות לפיקוח ולבקרה שהם כה חיוניים משכך, נטל השכנוע כי ועדת הבוחנים פעלה כדין עובר אל הנתבעת אלא שבענייננו כשלה הנתבעת לעמוד בנטל זה... בהעדר פרוטוקול ולאור העובדות שלהלן: ההיכרות המוקדמת של עו"ד בורישנסקי עם התובעת, היחסים שבין עו"ד בורישנסקי ועו"ד פריימן וכוונתה שאינה משתמעת לשני פנים של עו"ד פריימן לסיים את העסקתה של התובעת באמצעות המכרז, לא עמדה המדינה בנטל השכנוע להוכיח כי ועדת הבוחנים פעלה כדין וללא משוא פנים".
את טענת המדינה - כי התובעת מנועה מלטעון לפסלות הרכב חברי הוועדה היות והשתתפה במכרז מבלי שמחתה, מה שמוכיח שאין פסול בהרכב אלא שמאחר שלא זכתה בו, היא מחפשת דרך לפוסלו - דחתה השופטת. התובעת, לדברי השופטת, כן מחתה. היא שטחה את חששותיה בפני עו"ד פריימן, שיחה בנדון התנהלה עם משרד המשפטים. אלה, נציגי המדינה, בחרו להתעלם.
גם את טענתה של התובעת כי מאחר שלא יידעו אותה בדבר חוות הדעת של עו"ד פריימן נשללה ממנה האפשרות לטעון קיבלה השופטת.
לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי פיטורי התובעת היו שלא כדין. כאשר חוזה של עובד מוארך מעת לעת, נכתב בפסק הדין, הרי שאי חידוש החוזה כמוהו כפיטורים, וכאשר אדם מפוטר משירות המדינה, עומדת לו זכות טיעון. זכות זו נשללה מהתובעת ומכאן שפיטוריה היו שלא כדין. בשל פיטוריה שלא כדין ונזקי האבטלה שנגרמו לה עקב המכרז הלקוי נפסקו לתובעת פיצויים בסך 100,000 ש"ח. עם זאת, בית המשפט לא פסל את המכרז שכן לא מצא בו פגמים ביחס למשתתפים אחרים, וביחס לתובעת, נקבע כי אור ליחסיה העכורים בפרקליטות, לא תועיל השתתפותה במכרז חדש או כפיית הפרקליטות להעסיקה. לכן נבחר נתיב הפיצוי ולא נתיב האכיפה. בנוסף נפסקו לטובת התובעת 10,000 ש"ח עבור שכר טירחת עורך דין.