לעניין ערעורו של רבינוביץ
•
הראיות הנסיבתיות אינן מוליכות בהכרח למסקנה אליה הגיע בית המשפט - רבינוביץ גורס בפני בית המשפט כי עליו להתערב במסקנותיה העובדתיות של ערכאה דלמטה, מקום בו אלו הושתתו לא על
ממצאי מהימנות אלא על
ראיות נסיבתיות. בית המשפט העליון דוחה טענה זו היות ומסקנותיה העובדתיות של ערכאה דלמטה הושתתו על ממצאים המערבים סוגיות מהימנות עם ראיות נסיבתיות. בית המשפט העליון מציין כי "שוב ושוב רבינוביץ מבקש כי נקבל את גרסאותיו אשר נדחו בעסקות קודמות".
•
רבינוביץ גורס כי הפטריאך מתכחש לעסקה מטעמים פוליטיים - כאמור, עסקה זו אשר דורכת על יבלות פוליטיות לא מעטות, נרקמה דרך מתווכים, הכל בכדי שגורמים פרו-פלשתינים בכנסייה היוונית אורתודוכסית לא ייחסו, חלילה, לראשי הכנסייה ולפטריאך רצון למכור קרקעות למדינת ישראל. הוסכם כי הקרקעות לא יוחכרו למדינת ישראל אלא לתאגיד בשליטתו של רבינוביץ', אשר לדבריו מצוי בקשרים טובים עם הפטריאכיה. התאגיד יחכיר את הקרקעות לחברת בת של קק"ל, כאשר גורמי הקישור והתיווך הרבים נועדו למנוע סיטואציה פוליטית מביכה לפטריאך, ולפיה הוא מעביר קרקעות ליהודים ולמדינת ישראל. ברם, יש לדחות גרסה זו בהיותה גרסה כבושה שכן גרסתו הראשונה של רבינוביץ' הייתה כי הפטריאך חתם על המסמכים ורק כאשר נתגלה במהלך הדיונים במשפט כי המסמכים מזויפים ניסה רבינוביץ' את מזלו בגרסה ולפיה הפטריאך ביקש ממאן דהו מטעמו לחתום על המסמכים במקומו וזאת בכדי שיוכל להתכחש לחתימתו בבוא היום.
•
את הגרסה שהציג רבינוביץ כאילו מורשה חתימה מטעם הפטריאך חתם בהסכמתו, יש לדחות בשל הראיות הנסיבתיות אשר אופפות את המקרה - עצם העובדה שרבינוביץ' ביקש לקבל את הכסף בשתי מעטפות נפרדות, הגם שכל הכסף כולו יועד לפטריאך, עצם העובדה כי רבינוביץ' ארגן את הפגישה ביום שישי אחר-הצהריים, מועד בו כל הנוכחים מן הצד הישראלי של העסקה ממהרים לשוב לביתם עקב כניסת השבת הצפויה ומועד שבו הפטריאך מצוי תחת דיאליזה ואינו במיטבו, הנשכרות של הנאשמים מן העסקות הקודמות – כל אלו מובילים לשלילת גרסתו של רבינוביץ ולפיה הפטריאך החתים מורשה חתימה וזאת בכדי שיוכל להתנער מן העסקה במדה וזו תדלוף לתקשורת. אכן, העיתוי החריג – בסמוך לכניסת השבת ולאחר טיפול הדיאליזה, כשהוכח שהפטריארך לא נהג לקיים פגישות לאחר טיפול כזה – מצביע על בחירת שעת כושר מתאימה. עוד שם בית המשפט את הדגש על שליטתו של רבינוביץ בשאלה מי יעלה אל הפטריארך ומתי; על העדר ייצוג משפטי לפטריארכיה בעסקה בסדר גודל כזה ובניגוד למקובל אצל הפטריארכיה; ועל העדר תיעוד לשינויים שנעשו בהסכם לבקשת רבינוביץ, כביכול לפי דרישת הפטריארך. שני עניינים אחרונים אלה מצביעים, כפי שקבע בית המשפט, על כך שלא היה משא-ומתן אמיתי קודם לעסקה ועל כך שיש לדחות את הטענה כי השיקים נמסרו לפטריארך ביום 14.4.2000. בהתייחס לעצם שינוי הגרסה קבע בית המשפט כי "קשה לדעת את האמת ממי שבחירת גרסאותיו היא אצלו כחומר ביד היוצר, לפי צרכי המקום והשעה". גם עצם העובדה כי בסופו של יום הכסף מצא דרכו אל רבינוביץ ואל זיסמן, מערערים את גרסתו של רבינוביץ ומחזקים את גרסתה של המדינה. בית המשפט הסיק, על סמך אי-מהימנותו של רבינוביץ', כי הפטריאך שהיה תשוש וחולה לאחר טיפול דיאליזה לא הבין את מטרת ביקורה של המשלחת, ניהל עימה שיחת נימוסין, וכי עו"ד פרי, הנוטריון אשר "אימת" את החתימה לא נכח במו עיניו במעמד ה"חתימה". מה שבעיני הפטריאך נתפס כשיחת נימוסין עם משלחת אשר עימה נמצא רופא אשר טיפל ברגלו, הוצג על-ידי הנאשמים כעסקת רכישת מקרקעין בהיקף נכבד.
•
מסלולו הפתלתל של הכסף - גם לעניין מסלולו הפתלתל של הכסף היה שינוי גרסאות – רבינוביץ' הסביר את המצאות הצ'קים אצלו בחלוף יומיים מתום העסקה, כאשר לכאורה היו אמורים להיות אצל הפטריאך, בכך ש"שני כמרים" באו אליו בכדי לבקשו כי ימיר את הצ'קים למטבעות. ביני לביני חלק מן הסכום, כתשעה מיליון דולר, אשר נמסר לידיו של זסמן פוזר בכמה חשבונות בנק ברחבי העולם. בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של רבינוביץ ולפיה "שני הכמרים" באו לקבל מזומן תמורת הצ'קים וכסף מזומן זה "הועבר" לפטריאך.
•
"שני הכמרים" שלא היו ולא נבראו - את גרסתו של רבינוביץ בדבר קיומם של "שני כמרים" אשר הגיעו ביום א' בבוקר לפרוט את הצ'קים "עבור הפטריאך" דחה בית המשפט מכל וכל. בית המשפט ציין כי רבינוביץ' ובנו מסרו גרסאות סותרות, כי אם הפטריאך ביקש כסף במזומן ניתן היה ליתן לו כסף זה ביום שישי, וכי רבינוביץ' נדרש לאישורו של עו"ד וינרוט לפריטת הכסף עבור עצמו, כאשר הוא ספר בזמן אמת לוינרוט על "שני הכמרים" רק בכדי לסבר את אוזנו. לא יתכן, קבע בית המשפט, כי עסקה שהייתה אפופה בסודיות , תדווח כך סתם לשני כמרים זרים, לא הגיוני ולא סביר כי רבינוביץ' יסכים למסור לשני כמרים בלתי מזוהים סכום של שלושה וחצי מיליון שקלים, ולא ניתן להאמין לגרסתו כי לא הכיר כמרים אלו כאשר הוא העיד על עצמו כי הוא מקורב ב'חצר' הפטריאך. גרסת ה"כמרים" נשללה מכל וכל בידי בית המשפט.
•
מה באשר לגרסתו של וינרוט כי נעשתה פרובוקציה על-ידי הפטריאכיה? - בית המשפט לא ראה עצמו פטור מלבחון את האפשרות לה טענו הנאשמים כי מדובר בעסקות אמיתיות, אך הפטריארך דאג מראש שלא לחתום על המסמכים בעצמו כדי שיוכל לטעון לזיוף אם דבר העסקה יתגלה, ובכך הותיר לכאורה בידיו פתח מילוט מן העסקה. אך הוא דחה תרחיש זה שכן גם אם תרחיש זה היה נכון, הרי שתשעת מיליון הדולרים היו אמורים להמצא בידי הפטריאך ולא בידי רבינוביץ.
•
בהתייחס לטענת הסניגורים ולפיה ישנם חללים רבים בגרסת התביעה - קבע בית המשפט כי "אמנם ישנם "חללים" מסוימים בסיפור המעשה כפי שאירע. ואולם, בהכרעת הדין אין חובה לספק הסבר לכל מה שהיה או לא היה ואין חובה לפתור את כל "החידות" העולות. מלאכת הרכבת התמונה הכוללת המצטיירת מן הראיות, איננה מחייבת שכל אבני תמונת ההרכבה "יימצאו" ויונחו במקומן". בית המשפט ציין כי חרף העובדה שלתביעה אין הסברים לשאלות כגון מי זייף את חתימתו של הפטריאך, וכי חלק מן העדים אינם בארץ (המטפלת האישית של הפטריאך אשר שבה לרומניה, הפטריאך אשר נפטר וזיסמן אשר נסע לחו"ל), ככל שהראיות הנסיבתיות לרעת הנאשם נערמות ומצטברות – כך מתרחקת אפשרות חפותו.
•
בהתייחס לערעור המדינה על קולת עונשו של רבינוביץ' - בערעורה של המדינה על קולת עונשו של רבינוביץ נטען כי במעשיהם פגעו רבינוביץ ומורגנשטרן במרקם היחסים הרגיש שבין מדינת ישראל לבין הפטריארכיה, הכרוך גם במערכת היחסים עם הרשות הפלשתינית. המדינה טוענת כי המשקל שיש ליתן למצבו הבריאותי של רבינוביץ וגילו המתקדם, צריך להיקבע בהתחשב בחומרת העבירות ובעובדה שגם בעת ביצוע המעשים היה רבינוביץ מבוגר וחולה, ויש להתחשב באינטרס הציבורי להרתיע בפני עבירות "צווארון לבן" אשר חלק ניכר מהן מבוצעות על-ידי אנשים מבוגרים. בנוסף, נטען כי מצבו הבריאותי של רבינוביץ נבחן על-ידי שלטונות בתי הסוהר ונמצא כי אין מניעה להטיל עליו מאסר בפועל. דין ערעור המדינה בעניין זה להתקבל. אכן בחינת מכלול הנסיבות מלמדת כי העונש שנגזר על רבינוביץ אינו משקף את חומרת המעשים בהם הוא הורשע: "מקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה מעשיו של רבינוביץ פגעו באינטרס הציבורי בעבור בצע כסף וללא שהובעה עליהם חרטה מצידו וללא שהכסף שנגזל הושב. על כן יש להחמיר בעונשו של רבינוביץ' ולהשית עליו שש שנות מאסר בפועל. עם זאת, יש להקטין את הקנס אשר הושת עליו לכדי עשרה מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו".
לעניין ערעורו של רבינוביץ
•
קביעתו של בית המשפט המחוזי - בית המשפט המחוזי הרשיע את מורגנשטרן בסיוע לעבירות בהן הורשע רבינוביץ, על סמך תשתית של ראיות נסיבתיות, תוך שהוא מדגיש כי לא ניתן להרשיע את מורגנשטרן בביצוען בצוותא יחד עם רבינוביץ, שכן מורגנשטרן "לא היה אדון של הפעילות העבריינית", משום שגם אם היה מושך את ידו מהתוכנית, עדיין יכלו רבינוביץ וזיסמן להגשימה. כמו-כן קבע בית המשפט המחוזי כי השליטה בביצוע עבירות המרמה והזיוף לא הייתה בידו של מורגנשטרן, גם אם היה לעזר רב לרבינוביץ. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי מורגנשטרן היה מודע לטיב התנהגותו של רבינוביץ ורצה לסייע לו, ולפיכך יש להרשיעו בסיוע לעבירות האמורות.
•
שורה ארוכה של ראיות נסיבתיות למעורבותו של מורגשנטיין - בין היתר השעתו הושתתה על כך שהוא היה שותף מלא לעסקיו של רבינוביץ, יצא נשכר מן העסקות המדומות עם הפטריאכיה, נטל חלק פעיל במשא-ומתן לקראת עסקת הקרקעות בירושלים, היווה חלק בלתי נפרד מן המשלחת, בא בדברים עם חלפנים לגבי המרת השיקים למזומן עוד לפני מועד החתימה הנטען; הוא שניסה לשכנע את עו"ד פרי לוותר על החתימה בכתב יד של הפטריארך והזהיר אותו כי יתכן שבמעמד החתימה יופיעו העתקי החותמות בלבד ואף גייס את עו"ד פרי לתפקיד, הגם שהייתה היכרות מוקדמת בין האחרון לבין עו"ד וינרוט; הוא שניסה לשכנע את עו"ד פרי להסתפק בהעתק מצולם של תעודת הזהות של הפטריארך; לאחר שהפרשה נחשפה אך עובר להגשת כתב האישום, התקיימו שיחות רבות בין מורגנשטרן לבין רבינוביץ, בין היתר בנוגע לתיאום התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך האזרחי שפתחה בו הפטריארכיה, ולכן קשה להניח שרבינוביץ לא דיווח למורגנשטרן על אשר התרחש לגבי חתימותיו הנטענות של הפטריארך, ולכן אין זה מתקבל על הדעת כי מורגנשטרן נחשף לזיוף חתימותיו של הפטריארך רק עם הגשת כתב האישום. לאחר שנחשפה הפרשה נערך תיאום גסאות בין פרי, מורגנשטיין ורבינוביץ.
•
בית המשפט העליון מאמץ את טענתו של מורגנשטיין - בית המשפט העליון קובע כי אין בתשתית הראיות הנסיבתיות שהציגה המשיבה כדי לבסס את רף ההוכחה הדרוש במשפט הפלילי מעבר לכל ספק סביר, לשם הוכחת סיועו של מורגנשטרן לביצוע עבירות המרמה והזיוף על-ידי רבינוביץ, לא כל שכן לשם הרשעתו בביצוע בצוותא של העבירות האמורות. בית המשפט מציין כי הגם שאין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של ערכאה דלמטה, היא יכולה להתערב במסקנות המוסקות מן העובדות.
•
הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות - בית משפט זה הדגיש לא אחת כי ניתן להרשיע נאשם על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד. ואולם, נקבע כי בטרם יעשה כן בית המשפט, יבחן הוא את מכלול הראיות הנסיבתיות ואת הסברי הנאשם במבחני ההיגיון וניסיון החיים, ורק אם המסקנה המרשיעה גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית ולא נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר.
•
ראיות נסיבתיות יש לבחון בהליך תלת שלבי -
בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשית עליה ממצא עובדתי;
בשלב השני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת, לכאורה, את הנאשם בביצוע העברה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות, בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת בנפרד אומנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך.
בשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית המשפט מניח את התיזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תיזה של ההגנה, ובוחן האם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסברו של הנאשם".
•
ההסבר אשר מציע הנאשם יבחן במבחן הספק הסביר - יודגש כי במסגרת השלב השלישי של בחינת הראיות הנסיבתיות, יש לבחון את ההסבר שמציע הנאשם לנסיבות המפלילות בראי מבחן הספק הסביר. הסברו של הנאשם יוכל להוביל לזיכויו מחמת הספק, אם בהסבר החלופי המוצע על ידו יש כדי להטיל ספק בעוצמת הראיות המפלילות שהציגה המאשימה.
•
הראיות הנסיבתיות אשר הציגה המדינה כנגד מורגנשטיין אינן עוברות את סף המבחן השני - ולכן אין להדרש למבחן השלישי – היינו להסבריו של הנאשם – וגם אם הוא העלה אותם לראשונה אך ורק בשלב הערעור אין זה רלוונטי, כי השלב הקודם לא נעבר. בעוד שאין מחלוקת כי היסוד העובדתי של העבירות התקיים במעשיו של מורגנשטיין, לא כן באשר ליסוד הנפשי;
•
היסוד הנפשי אשר נדרש ממסייע - הלכה היא כי היסוד הנפשי הנדרש ממסייע מורכב משלושה רכיבים: מודעות לטיב ההתנהגות המסייעת; מודעות לכך שהמבצע העיקרי מבצע או עומד לבצע את העבירה העיקרית; ומטרה לסייע למבצע העיקרי. יודגש כי על-פי פסיקתו של בית משפט זה רכיבי המודעות שביסוד הנפשי האמור, עשויים להיות מוחלפים בעצימת עיניים. כלומר, גם אם הנאשם לא היה מודע לכך שהתנהגותו מסייעת לביצוע העבירה העיקרית, ניתן להרשיעו בסיוע – וזאת אם יוכח שנתעורר אצלו, באופן סובייקטיבי, חשד ממשי באפשרות זו, אך הוא נמנע מלבררו. לעניין המטרה לסייע, נקבע כי כאשר המסייע צפה ברמה קרובה לוודאות שהתנהגותו תתרום לביצוע העבירה העיקרית, הרי שהדבר יכול להוות תחליף למטרה לסייע, במסגרת כלל הצפיות. קרי, גם אם המסייע לא רצה בהתרחשות העבירה העיקרית, מספיק שהיה מודע ברמה קרובה לוודאות לכך שפעולותיו מסייעות להגשמתה, על-מנת שניתן יהיה להרשיעו כמסייע.
•
האם מורגנשטיין התכוון לסייע לרבינוביץ? - האם אומנם ניתן לגזור מהשותפות העסקית-מקצועית שבין מורגנשטרן לבין רבינוביץ גם שותפות פלילית? בית המשפט העליון סבור כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. לא ניתן לגזור מעצם קיומה של הרשאה, שליחות או שותפות עסקית כשלעצמן גם שותפות למחשבה פלילית, שכן מדובר בשני מישורי פעילות נפרדים שהזיקה ביניהם אפשרית אך כלל אינה הכרחית או טבעית. כך למשל, בסיטואציה שבה יש שותפות בין מספר רואי חשבון, לא ניתן לגזור מאחריותו הפלילית של שותף אחד שמעל בכספים שטופלו על-ידי השותפות ובמהלך עיסוקה הרגיל את קיומה של מחשבה פלילית לסיוע אצל השותפים האחרים ו/או את מודעותם לביצוע המעילה, שכן בהחלט מתקבל על הדעת כי השותף שביצע את המעילה, לא הכניס את יתר השותפים בסוד העניינים, אם מתוך רצון שלא לחלוק איתם בשלל ואם מתוך רצון למדר אותם מפעולותיו על-מנת למנוע את דליפתן של ראיות שעשויות להביא להרשעתו בהמשך. בית המשפט קבע כי "לא מן הנמנע שהעובדה שמורגנשטרן נתן אמון מלא ברבינוביץ אפשרה לאחרון לרתום את מורגנשטרן לצרכיו מבלי לעורר אצלו חשד בדבר אותנטיות העסקה".
•
האם ניתן לספק הסבר אפשרי לפעולות הסיוע אשר העניק מורגנשטיין לרבינוביץ? - אכן, בפעולותיו של מורגנשטרן היו מעשים המסבכים אותו באקטוס ראוס של סיוע, וביניהן העובדה כי מורגנשטרן העביר טיוטות ושינויים מבוקשים בנוסח החוזה לעו"ד וינרוט; יצר מגעים עם חלפנים לפריטת השיקים למזומן בטרם חתימת ההסכם, גייס את עו"ד פרי למשימה ואף הזהירו לפני מעמד החתימה כי ייתכן שייאלץ להסתפק בצילום החותמות ובצילום תעודת הזהות של הפטריארך. ניתן להניח כי מורגנשטיין ביצע את בקשותיו של רבינוביץ היות והיה שליחו ונציגו בארץ בעסקות קודמות רבות, באופן כזה ולפיו לא היה מודע כי עסקה זו מזויפת הינה.
•
גם אם מורגנשטיין לא סיע במתכוון, האם עצם את עיניו? - בית המשפט ציין כי לא ניתן להשיב על שאלה זו בחיוב בדרגת הודאות הנדרשת במשפט פלילי. לכל הנוגעים בדבר, לרבות ובעיקר עו"ד וינרוט, הקק"ל וממשלת ישראל, היה ברור שמדובר בעסקה חשאית ורגישה הדורשת נקיטת אמצעים מיוחדים בשל האינטרסים הפוליטיים המעורבים בעניין והלחצים שהופעלו על-ידי גורמים פרו-פלשתינים על הפטריארך, אשר בעטיים עלה החשש כי הפטריארך יחזור בו מהסכמתו לעסקה, ולפיכך נדרשה בנסיבות העניין שיטת פעולה ייחודית ושונה מהנהוג בעסקות כגון דא. החשש האמור אף הוביל את ממשלת ישראל והקק"ל להבין כי הפטריארכיה לא תוכל להתקשר עם חברה בעלת זיקה יהודית-ישראלית ובדיוק בשל כך הסכימו ממשלת ישראל והקק"ל להעביר 20 מיליון דולר לחברה זרה – שיטת פעולה בלתי שגרתית בהתחשב בעובדה שמדובר ברכישת זכויות בקרקעות על-ידי המדינה באמצעות קק"ל בקנה מידה כה נרחב. מה לנו לדרוש ממורגנשטרן לחשוד ולפשפש בהוראות שקיבל מרבינוביץ אם אף ממשלת ישראל, אשר חבה בנטלי בדיקה מוגברים עובר לשימוש בכספי הקופה הציבורית, הולכה שולל על-ידי רבינוביץ ונפלה אף היא בפח שהטמין לה. אכן אין כל הצדקה לעשות כן לאחר שנוכחנו לדעת בדיעבד כי המדינה עצמה והגורמים מטעמה הולכו שולל אחר מקסמי השווא שהציג בפניהם רבינוביץ. אין לשלול את האפשרות שמורגנשטרן אף הוא האמין למצג השווא של רבינוביץ אשר גרם לו לפעול במהלך שלביה השונים של העסקה לשם קידומה, תוך מתן אמון כי מדובר בעסקה אותנטית שתשיא את רווחיהם של המערערים ותיטיב עם כולם.
•
גם בעמלה שקיבל מורגנשטיין אין להעיד על היותו מסיע - ראיה נסיבתית נוספת שבעטיה קבע בית המשפט כי יחסי האמון בין המערערים נסובו על שיתוף פעולה למימוש המרמה והזיוף, היא רבע מיליון דולר שקיבל מורגנשטרן. ואולם, יש להשקיף על סכום כספי זה בפרופורציה הנכונה ובהתחשב בממדיה הנרחבים של העסקה, אשר בעטיים זכה מורגנשטרן לסכום צנוע יחסית של רבע מיליון דולר מתוך 16 מיליון דולר. התבוננות מאוזנת על סכומי העסקה תוביל למסקנה כי בהחלט ניתן לראות באותם כספים שנטל מורגנשטרן כעמלה סבירה ולגיטימית שגבה בתמורה לשירותיו בקידום העסקה. האם יש לצפות מאדם שמקדיש מזמנו וממשאביו לקידום עסקת מקרקעין במימדים כה נרחבים לעבוד ללא תמורה כלשהי. דומה כי התשובה לשאלה זו הינה מובנת מאליה ואין צריך להרחיב בנדון. אין די בחשדות בעלמא ללא ביסוס ראייתי להראות כי מורגנשטרן נטל חלק ממשי בשלל. יש לזכור כי בסופו של יום מסלול הכסף מוביל לשתי דמויות מפתח בפרשה בלבד והן רבינוביץ וזיסמן, אשר חלקו ביניהם את השלל, כאשר לידיו של מורגנשטרן הגיע סכום של רבע מיליון דולר בלבד. הדעת נותנת כי אם מורגנשטרן היה שותף למעשי המרמה והזיוף, לא היה מסתפק בסכום צנוע יחסית של רבע מיליון דולר, בהתחשב בסיכון הכרוך בחשיפתו כצד לפעולות מרמה וזיוף כלפי גופים ציבוריים ובקשר לקרקעות בעלות חשיבות לאומית. בנסיבות העניין מבחן השכל הישר נותן כי מורגנשטרן היה דורש סכומים גבוהים בהרבה אשר משקפים את דרגת הסיכון האמורה. יתרה מזאת, קיומו של אינטרס כלכלי בעסקה, כשלעצמו אינו יכול להעיד על קיומה של מחשבה פלילית הממלאת אחר דרישת התכליתיות. אך טבעי הוא שאדם יפעל לקידום עסקה שצפויה להניב לו בעתיד יתרונות כלכליים, ולפיכך מעצם קיומו של יתרון כלכלי והשקעת מאמצים למימושו עדיין אין כדי להשליך באופן ישיר על קיומו של יסוד נפשי כאמור.
•
האם עצם השתתפות מורגנשטיין בשיבוש מהלכי החקירה מעידה על אשמתו? - אכן, בהתנהלות זו של מורגנשטרן יש כדי לעורר חשד משמעותי באשר לנסיבות פעילותו בשלביה הקודמים של העסקה. ואולם, אין די בחשדות, משמעותיים ככל שיהיו, אלא יש צורך בראיות של ממש. בנסיבות העניין לא ניתן לומר בוודאות הדרושה במשפט הפלילי כי מעורבותו של מורגנשטרן בפעולות שיבוש מהלכי חקירה הינה המשך ישיר לסיוע שהעניק האחרון לרבינוביץ במימוש פעולות המרמה והזיוף לאורך כל הפרשה. יש מרחק רב בין שני שלבים שונים אלה לאורך סרגל הזמנים, ועל-מנת לגשר על פער זה יש צורך ביותר מחששות וחשדות. הפער האמור הוא אותו רכיב ראייתי שהמשיבה לא צלחה להוכיחו והוא החוליה החסרה לשם הוכחת היסוד הנפשי של מורגנשטרן כמסייע.
•
גם אם ממכלול הראיות הנסיבתיות כנגד מורגנשטיין ניתן להצביע, כאחת האפשרויות, על אשמתו, אין די בכך - אכן ממסכת הראיות הנסיבתיות במקרה דנן אומנם ניתן להסיק את המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי ואולם אין זו המסקנה היחידה האפשרית. כאשר מסכת הראיות הנסיבתיות בעניינו של המערער מעלה חשדות ותהיות באשר להתנהגותו, אך בו בזמן אינה מגיעה כדי הסף הראייתי הדרוש במשפט הפלילי – מעל לכל ספק סביר – אין לנו אלא לזכות את המערער מחמת הספק. בית המשפט אינו רשאי להסתפק בראיות נסיבתיות שמעלות אך חששות, תמיהות או שאלות באשר להתנהלותו של הנאשם אלא עליו להיות משוכנע מעל לכל ספק סביר כי הוא ביצע את המיוחס לו. "בהתחשב ברמת הוודאות הנחוצה במשפט הפלילי, איננו משוכנעים כי למורגנשטרן היה היסוד הנפשי הנדרש ויש לזכותו מחמת הספק בכל הקשור לסיוע לעבירות המרמה והזיוף שביצע רבינוביץ. לא ניתן להרשיעו בסיוע לעבירתו של רבינוביץ, ולבטח לא בביצוע בצוותא".
•
עם זאת, יש להותיר על-כנה את הרשעתו של מורגנשטיין בשיבוש מהלכי חקירה - לא יתכן כי מורגנשטיין השתתף בסימולציה שהתרחשה, אך ורק משום שביקש "לעורר" את זכרונו של עו"ד פרי לגבי אירוע שלא נכח בו, ולא יכול היה "להזכיר" לעו"ד פרי מה נתרחש שם. השתתפותו בסימולציה אשר הוכחה בבית המשפט המחוזי באמצעות עדותו של עו"ד פרי מקימה את יסודותיה העובדתיים של עבירת שיבוש מהלכי חקירה.
השופט גרוניס בדעת מיעוט: מורגנשטיין הוא מסיע
•
על הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות - כאשר מדובר בהרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות, יש להעמיד את התרחיש המרשיע אל מול התרחישים האלטרנטיביים ולבחון את ייתכנותו של כל אחד מהם על-פי המארג הראייתי הנסיבתי. רק אם מגיע בית המשפט למסקנה חד-משמעית, כי התרחיש המרשיע הוא התרחיש היחיד המתיישב עם חומר הראיות הנסיבתי, פתוחה הדרך להרשעה. יודגש, עם זאת, כי על-מנת ליצור ספק סביר אין די בהעלאת תזה עובדתית מזכה קלושה ודמיונית. נדרש, כי התזה העובדתית החלופית תהא סבירה ותהיה לה אחיזה בחומר הראיות. ייתכן מצב בו לגבי כל אחת מן הראיות הנסיבתיות יהיה בפי הנאשם הסבר בלתי מפליל סביר, אולם הצטברותן של הראיות הנסיבתיות יחדיו תביא למסקנה כי התרחיש המרשיע הוא האפשרות הסבירה היחידה הבאה בחשבון.
•
במקרה דנא, קיימות ראיות נסיבתיות הקושרות את מורגנשטרן באופן ספציפי למעשה המרמה - נסיבה מחשידה אחת היא פנייתו של מורגנשטרן לחלפן הכספים יצחק טויב לשם פריטת השיקים ששולמו כביכול לפטריארך. בית המשפט המחוזי קבע, כי מורגנשטרן בירר אצל טויב האם ביכולתו של האחרון לפרוט שיקים בסך 9 מיליון דולר לפני מעמד החתימה המדומה. ההסבר שניסה לספק לכך כאילו עסקינן ב"גישושים כלליים" נדחה. נסיבה נוספת היא הכחשת קבלת העמלה – אם 250 אלף הדולרים שקיבל מורגנשטיין אכן היוו "עמלה" סבירה ולגיטימית ולא שלל-ביצוע-פשע, מדוע הכחיש זאת לאורך כל חקירתו במשטרה וההליך בבית משפט המחוזי והעלה טענה זו אך ורק בערעור לראשונה? שלישית, מדוע הניא מורגנשטיין את עו"ד פרי מלאמת את חתימתו של הפטריאך? אף אם אין בדברים משום ראיה חותכת למודעותו של מורגנשטרן לכך שמדובר בעסקת מרמה, הרי יש בהם כדי לעבות בצורה משמעותית את החשדות נגדו.
•
הראיות המרשיעות בהצטברותן יש בהן כדי להרשיע את מורגנשטיין - אף שכל אחת מן האינדיקציות אותן מנינו לא היה בה, אילו עמדה בפני עצמה, כדי להביא להרשעתו של מורגנשטין, הרי הצטברות הראיות חוצה לדעתי את המסה הקריטית הנחוצה לצורך הרשעה. מורגנשטרן פעל, הן באופן כללי והן ביחס לעסקות נשוא האישומים, בשיתוף פעולה מלא עם רבינוביץ. המרמה אמורה הייתה להניב לו ריווח כספי גדול. פנייתו של מורגנשטרן לטויב בנוגע לפריטת השיקים; טענתו (שנסתרה) כי לא קיבל תמורה כלשהי עבור מעורבותו בעסקות; והעלאת הדרישות הבלתי שגרתיות והבלתי מוסברות (גם בהתחשב בנסיבות החריגות של העסקה) בשיחות עם פרי - כל אלו יש בהן לטעמי כדי לבסס מעבר לכל ספק סביר את המסקנה כי מורגנשטרן היה מודע לכך שמדובר בתרמית. עם זאת, מעשיו של מורגנשטיין נשארים בגדר ה'סיוע' ואינם עולים די ביצוע בצוותא.