"הפרשה שבפנינו עגומה ומטרידה. מדובר בפיטורים של מורה שנעשו שלא כדין. אי החוקיות שדבק בהחלטת הפיטורים לא היה נעוץ בעצם הצורך לפטר מורים בשל צמצומים או בנקיטת ההליכים הפורמליים הכרוכים במעשה הפיטורים. אלה ואלה היו לכאורה תקינים או נראים כתקינים כלפי חוץ. אי החוקיות במעשה פיטוריו של המערער היה נעוץ בעילת הפיטורים ובהנמקה שלא היו אמיתיים ונכונים. מדובר בהחלטה מאולצת התלושה מן המציאות ש"נתפרה" למערער לצורך התאמתה לקריטריונים שנקבעו, בלא שהיה לכך בסיס מספיק בנתוני האמת. מדובר בהחלטה שמשעה שהתקבלה, היא הונצחה מכח הביורוקרטיה והפכה חלוטה, מבלי שנבחנה או עמדה לביקורת על-ידי הדרגים הממונים במשרד". כך קבע (יום ב', 3.05.10) שופט בית הדין הארצי לעבודה,
שמואל צור, בערעור שהגיש המורה יצחק רוזנברג על גובה הפיצוי שנפסק לו בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בגין פיטורין שלא כדין. מדובר בפסק דין יוצא דופן בחריפותו, אשר מבקר, צעד אחר צעד, הליך פיטורין שרירותי וקפקאי אשר ננקט כנגד המערער.
ביה"ד הארצי לעבודה אינו חושש מנקיטת מילים קשות המדגישות את כבוד העובד הנתון להליך פיטורין כמו גם את התנהלותו השערורייתית של משרד החינוך. ראשיתה של הפרשה בצורך - אשר הותווה במשרד החינוך - לפטר מורים עקב צמצומים. השופט שמואל צור הדגיש בפסק דינו כי לא על כך הוא מלין, אלא על האופן שבו בוצעו הפיטורין, אופן שהוא מתאר כ"כשל מערכתי":
- "אכן, נדמה שאין תיאור מדויק יותר למה שקרה בעניינו של המערער מאשר "כשל מערכתי". היה כשל בתחילת הדרך, היה כשל בניסיון לחפות על הכשל הראשוני ובעיקר - כשל מערכתי בהעדר מנגנון בקרה מובנה או ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות לשלביו השונים....כולנו בני אדם ואין איש חף משגיאות וטעויות. אך מערכת ציבורית מרכזית וחשובה כמו משרד החינוך חייבת - קודם כל לעצמה - לבדוק את הפרשה לפרטיה ולהפיק לקחים לעתיד לבוא, שאם לא כן יחזרו אותן תקלות על עצמן בעתיד".
משנדרשה המפקחת נורית להמליץ על מועמדים לפיטורין, בתוך שבועיים ימים, היא החלה לתפור למערער "תיק" - ונמקה את עילת פיטוריו באופן
שאינו מבוסס עובדתית - הכל בכדי שאופן נימוק זה יתאים, למראית עין, לדרישות של משרד החינוך, תוך שהיא סבורה כי הדברים הבלתי מבוססים שהיא כותבת לא יגיעו לידיעת המערער, וישארו לנצח חסויים - במסגרת היותם - כך היא סברה בטעות- תכתובת פנימית של משרד החינוך. המפקחת נורית, אשר מעולם לא נכחה בשיעוריו של המערער, כתבה אודותיו חוות דעת מכפישה וחמורה ולפיה:
- "המורה הנ"ל עובד בבי"ס חט"ב אורט חצור, כמורה לערבית. המורה אינו מסוגל להתמודד עם תלמידים בכיתות מלאות, חסר סבלנות, צועק, פוגע ומעליב תלמידים. שיעוריו משעממים, חסרי מעוף ואינם משיגים את מטרתם. המורה מיושן בדרכי ההוראה שלו ושייך לקבוצת המורים הפרופסיונליים הרבים בבית ספר זה. אי לכך המורה מוצע לפיטורין מנהליים".
על מכתב זה אומר בית הדין האזורי לעבודה דברים נוקבים אלה:
- "על תוכנו של המכתב האמור אין לומר אלא שהוא שערורייתי. בניגוד למה שאפשר היה להתרשם מאופן שבו נורית דיווחה על אופן ההוראה של התובע, הרי שנורית לא ביקרה בשיעוריו של התובע. נורית, בעדותה, לא הצליחה לתת הסבר מניח את הדעת לבסיס שעליו היא השתיתה את התיאורים של שיעוריו של התובע.
מכתב לא מבוסס זה, אשר בינו לבין האמת אין ולא כלום, התגלגל לדרגים הגבוהים ביותר של משרד החינוך, נתפס כ"אמת לאמיתה" הגם שהיה שקרי, והוביל לפיטוריו של המערער, תוך שהדרגים הגבוהים משוכנעים ב"אמיתות" הדברים ואינם טורחים לבדוק שמא נכתבו בלא כל ביסוס.
השופט שמואל צור נוזף במשרד החינוך:
- "עניין לנו בעובדים. עניין לנו בבני אדם. החלטות שיש לקבל בעניינו של עובד -קשות ומאולצות ככל שיהיו - חייבות להתקבל על בסיס נתוני אמת מבוססים. החלטות חייבות להתקבל תוך הקפדה על שקיפות ומתן הזדמנות של אמת לעובד להתמודד עימן. המערער נקלע למערכת קפקאית אשר הביאה לפיטוריו שלא כדין בטרם עת. "
בערעורו על החלטת בית הדין האזורי לעבודה ביקש להגדיל את שיעור הפיצוי שפסק לו בית הדין האזורי לעבודה, שכן מתקיימות במקרה הנידון אותן 'נסיבות חריגות' אשר מצדיקות פיצוי מוגדל. השופט צור קיבל את עמדתו וגם קבע כי אין להלין עליו כי לא ביקש לשוב לעבודה, בנסיבות שבהן הוא "נפגע פגיעה קשה". הוא פסק לו, בנוסף על מה שנפסק לו בבית הדין האזורי לעבודה, כ 125 אלף ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 25 אלף ש"ח. כן נפסק כי בשל חומרת התנהלות הגורמים הנוגעים בדבר- פסק הדין יועבר למשרד החינוך לצורך קיום חשבון נפש נוקב והפקת לקחים.