"ההליך הפלילי לא נועד לשמש ככלי משחק במסע הוונדטה של הקובל, וראוי כי הקובל ואחרים כמותו, גם אם לתחושתם האישית נגרם להם עוול, יתנו דעתם לכך וימנעו מעשיית שימוש בלתי ראוי בהליכי הקובלנה". כך קבע (22.4.10) שופט בית משפט השלום בנתניה,
חגי טרסי, בהכרעת דין אשר זיכתה את הנאשמים, אבי לוי וגיא זקס, מהרשעה פלילית בגין הוצאת לשון הרע, במסגרת קובלנה שהגיש נגדם דב הירש.
הפרשה החלה עם בוא הבחירות הפנימיות בליכוד, למציאת מועמד הולם לראשות עיריית עפולה. הנאשם 1, אבי לוי, הגיש את מועמדותו מטעם הליכוד לראשות העירייה, והנאשם 2 היה יועצו לענייני תקשורת והדובר שלו. הקובל, דב הירש, היה - כפי שהתברר במהלך המשפט - מנהלו של אתר האינטרנט
"ויקיעפולה", וקשור למועמדים שהתחרו עם הנאשם 1, אבי לוי, על ראשות העיר עפולה.
הירש סיפק באתרו במה להשמצות פרועות נגד הנאשם 2, אבי לוי, בכדי למנוע את היבחרותו לראשות העירייה.
חרף הכחשותיו, במהלך המשפט התגלה כי להירש הייתה שליטה באתר, הוא העלה אליו תכנים, שלט בקוד הגישה לאתר ואיפשר למי שחפץ ביקרו לכתוב באתר - ולאחרים לא (כך לדוגמה הנאשמים לא יכלו למחוק חומר משמיץ בעניינם), ואף העלה לאתר ראיון עם אחד, ירון מליחי, עובדו לשעבר של הנאשם 1, במטרה להשמיץ את הנאשם 1 בפומבי; כך לדוגמה - הוכח במשפט כי הירש דירבן את מליחי להשיב ב"ראיון" תשובות אשר עולות בקנה אחד עם האג'נדה שלו - להשמיץ את הנאשם 1, אבי כהן. כן הובהר במהלך המשפט - כאמור - כי הקובל קשור ל-ועובד עם גורמים המתחרים עם הנאשמים.
בתגובה להכפשות אשר פרסם דב הירש באתר האינטרנט שלו,
"ויקיעפולה", נטל הנאשם 2, גיא זקס, יוזמה, ופרסם מאמר שבו הוא מזהיר - קבל עם ועדה - את הירש מפני תביעת לשון הרע.
הנאשם 2, גיא זקס, העמיד במאמרו הפומבי את דב הירש על טעותו ולפיה - רק משום שהוא מתפעל אתר אינטרנט ה'פתוח לכל' (דבר שהוכח כלא נכון) הוא חסין מפני תביעת לשון הרע והזהירו כי הרעה תתרגש מעל לראשו באם לא יחדל מפרסומיו הדיבתיים. את מאמרו כיתר זקס בכותרת
"ויקיעבריינים" ובגוף מאמרו ציין כי הירש הינו בוגר משפטים אך אינו עורך דין "מסיבות שאינן ברורות".
הירש לא היסס להפגין את מה שלמד בלימודי המשפטים, והגיש נגד השניים
לא פחות מאשר קובלנה פלילית בלשון הרע - הוא טען בין היתר כי הכותרת
"ויקיעבריינים" מייחסת לו עבירות פליליות, ובהצטרפה לרמיזה המכוערת שבגוף הטקסט, ולפיה, כביכול הוא "אינו עורך דין מסיבות שאינן ידועות" כמו באה לרמוז כי הלשכה מנעה ממנו לעסוק במקצוע, כאשר בפועל, הוא אינו עורך דין מפני שהוא מתמחה (יש לציין כי מתמחים עוברים את אותם מבחני כשרות שעוברים עורכי דין, ואם אדם התקבל להתמחות, סימן הוא שאין לו עבר פלילי - ע.ב.).
השופט טרסי, אשר נדרש לתיק, איזכר את ההלכה הפסוקה המרכזית לעניין
הגשת קובלנה פלילית בלשון הרע, הלא היא הלכת
ביטון נ' סולטן המפורסמת, בה התהפכה הלכת
יפת, ובה נפסק כי
הלכת הצפיות לא תחול מקום בו מוגשת קובלנה פלילית בלשון הרע - שכן אין להרחיב את תחולת העבירה הפלילית מעבר לנדרש בעניינים אזרחיים. נפסק כי במקרה דנן, לא הוכחה "כוונה לפגוע", שכן בנסיבות שבהן הנאשמים הגיבו למסע השמצות שהירש פתח בו בעצמו, דומה כי כוונתם הייתה להגן על עצמם, להציג את עמדתם, אך לא לפגוע. בנוסף, קבע השופט טרסי, לא הוכחה כוונה לפגוע גם בשיחה אשר ניהל הנאשם 2, גיא זקס, עם
מוטי כהן, אשר העסיק את הירש כמנהל הקמפיין שלו בבחירות, ובה הזהיר את כהן מפני העסקתו של הקובל, דב הירש.
נפסק כי חרף היות הדברים שאמר זקס לכהן לשון הרע, לא הוכח כי הדברים נאמרו ללמעלה מבן אדם אחד (כאשר נפסק כי נוכחות בתו הקטנה של מוטי כהן אינה נחשבת, שכן לא הוכח כי היא בוגרת דיה בכדי להבין את הנאמר), ועל כן לא מתקיים מבחן הסף לחבות פלילית בלשון הרע, לפיו "הדברים נאמרו לשני אנשים זולת הנפגע".
בסיומם של דברים מאזכר השופט טרסי את דבריו של הנשיא-לשעבר
אהרן ברק בעניין
ביטון נ' סולטן, ולפיהם רק במקרים נדירים יתאים סכסוך אזרחי הנסוב על לשון הרע לקובלנה פלילית, שם האינטרס המוגן הינו האינטרס של החברה בכללותה, וודאי וודאי מקרה בו חפץ הקובל, דב הירש, לנקום בנאשמים על כך שהוציאו דיבתו רעה בפני מוטי כהן, אינו נכנס לגדר המקרים אשר מצדיקים הטרחת בתי המשפט בקובלנה פלילית. הנאשמים זוכו.