לא תבוטל הרשעתו של מחזיק נשק שלא כדין

נגד מוראד עמאש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בנשק והחזקת תחמושת. על פי הנטען בכתב האישום, בחיפוש שנערך בביתו, נמצא אקדח הטעון במחסנית ובה 14 כדורים. עומאש הודה במיוחס לו ובית משפט השלום הורה על הכנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את המבקש ולהטיל עליו עבודות לתועלת הציבור, שכן מדובר באדם מסור בעל ערכים נורמטיביים המשמש כמנהל בית ספר תיכון ולומד משפטים. הוא קיבל אחריות מלאה על מעשיו ואף צוין כי הוא זה אשר סיפר לשוטרים על הימצאות האקדח בביתו. עוד עלה מתסקיר שירות המבחן כי עומאש החזיק את האקדח מכיוון שחשש לחייו בעקבות יריות שנורו לעבר ביתו, ולטענתו הוא לא זכה לאוזן קשבת במשטרת ישראל. שירות המבחן ציין כי עומאש ביצע את המיוחס לו לאור מצוקה רגשית אליה נקלע ומעשיו הם חריג לדפוסי התנהגותו הרגילים. בית משפט השלום החליט לאמץ את המלצת שירות המבחן, וקבע כי לאור הנסיבות המיוחדות של המעשה ושל העושה, ולאור האחריות המלאה שלוקח המבקש על המעשים והחשש לעתידו המקצועי יש מקום להימנע מהרשעתו בדין. ברם, המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום. היא טענה כי אי הרשעתו של המבקש אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה של בית משפט העליון, ואינה מבטאת את נורמת הענישה המקובלת בעבירות שאותן ביצע עומאש. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, והחליט להרשיע את עומאש בעבירות של החזקת נשק שלא כדין. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשי המבקש חמורים והחזקת נשק הינו מעשה מסוכן ביותר שעלול להביא לפגיעה בחפים מפשע, ולכן לא ניתן להימנע מהרשעה במקרה זה. עוד נקבע כי משנה חומרה יש לראות בדרך הסתרת הנשק, ובכך שעומאש לא פעל להשגת רישיון כדין, ולא שימש דוגמא לתלמידיו. לצד זאת נקבע כי השיקולים הרבים לקולה במקרה הנדון מטים את הכף לראות במקרה זה כחריג ולא לשנות את העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום. משנתקבל ערעור המדינה בבית המשפט המחוזי, הגיש עומאש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

עומאש טוען כי עניינו מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית ומשפטית, מכיוון שבית המשפט המחוזי לא ניתח כראוי את ההלכות הפסוקות של בית משפט זה. לטענתו הפגיעה הקשה בעתידו המקצועי כתוצאה מההרשעה מצדיקים הימנעות מהרשעתו בדין. עוד הוא טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סיווג את העבירה בה הורשע כעבירה שלא ניתן להימנע בה מהרשעה, וכן לטענתו לא ניתן משקל ראוי לאינטרס השיקום, לנסיבות ביצוע העבירה ולהמלצת שירות המבחן. בסיכומו של דבר סומך עומאש את ידיו על פסק דינו של בית משפט השלום ומבקש לבטל את הרשעתו בדין. לטענת המדינה – אין להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

• דין בקשת רשות הערעור להדחות, שכן אך ורק לעיתים נדירות תתערב ערכאת ערעור בגלגול שלישי בממצאים העובדתיים של ערכאה דלמטה - מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. במקרה הנדון הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי. ועם זאת, דין הבקשה להדחות גם לגופה;

• אימתי ימנע ביהמ"ש מהרשעה? - ההלכה הפסוקה מורה לנו כי יש לבחון שני פרמטרים עיקריים לעניין ההחלטה שלא להרשיע נאשם בעבירות שנקבע כי ביצע. האחד הוא סוג העבירה, חומרתה ונסיבותיה והאם יש בנסיבות אלו אפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי בהרשעה. השני הוא נסיבותיו האישיות של המבקש והפגיעה הצפויה לו והאם הנזק הצפוי להיגרם לו עקב ההרשעה הינו כזה הפוגע בסיכויי שיקומו וחורג מן הראוי בנסיבות העניין. הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית-המשפט כי הפגיעה הקשה שתיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה, אינה שקולה כלל ועיקר לתועלת הציבורית המעטה שזו תניב. תועלת ציבורית זו אין כוונתה, אך מובן הוא, לנטייה אחר דעת הקהל או המיית לבו. היא נוגעת לתכליות של הרתעת היחיד והרבים, להעברתו של מסר המוקיע את דבר העבירה ואת מבצעו, ולהקפדה על מדיניות ענישה אחידה המקדמת את יסודות השוויון והוודאות.

• המקרה הנדון אינו מצדיק המנעות מהרשעה - האינטרס האישי של המבקש נסוג מפני האינטרס הציבורי במקרה הנוכחי. המעשה בו הודה המבקש הוא חמור ביותר, ומבטא זלזול בשלטון החוק, ומעבר לכך אף זלזול והתרסה כנגד שלום הציבור. המבקש, מחנך בישראל, לקח את החוק לידיו והחזיק ברשותו אקדח עם תחמושת שלא כדין. אין צורך להכביר במילים על הסכנה הרבה הגלומה במעשה מעין זה.

ההרשעה תוותר על כנה.

- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים - בפני השופט סאלים ג'ובראן - בשם המערער: עו"ד צבי אבנון - בשם המדינה: עו"ד עדי מנחם