ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות
ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות, נחוג בחמישה עשר בחודש שבט. נהוג לאכול בט"ו בשבט משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל המפורטים בפסוק הבא: "ארץ חיטה ושעורה, גפן ותאנה ורימון, ארץ זית ותמר ודבש" (דברים ח', 8).
המקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא המשנה. עם חידוש ההתיישבות היהודית בשנות השמונים של המאה שעברה קיבל החג ממד חדש. בט"ו בשבט בשנת תר"ן 1890 יצא המורה והסופר זאב יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון-יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט"ו בשבט - חג נטיעת האילנות. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות באורח רשמי על ט"ו בשבט כחג הנטיעות. מאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת את המועד הזה.
מנהגי החג:
- מרבים באכילת פירות של ארץ ישראל (גם פירות מיובאים), ובפרט פירות יבשים ואגוזים למיניהם.
- עוסקים בנטיעות.
- עוסקים במצוות התלויות בארץ.