במחקר נטלו חלק 700 צופים, מכל שכבות הגילים והאוכלוסיה, שנבחרו כמידגם מייצג. המעקב אחריהם היה יסודי: הם נשאלו ונחקרו ברציפות, ומפעם לפעם אף חיברו אותם לאלקטרודות, כדי לעמוד בדיוק נמרץ על תגובותיהם, על סמך מדידות לחץ-דם, כמויות-הזעה והתרגשות.
מהמחקר, שעליו מדווח כתב העת האוסטרי "ויר" ("אנחנו"), עולה כי בניגוד לסברה הרווחת, הצפייה בטלוויזיה לא מעייפת ולא גורמת לקשיי קומוניקציה או לאלימות. אדרבא: היא מעוררת, מרחיבה את ההתעניינות ומקדמת קשרים אנושיים.
מימצאי המחקר העלו, כי הצופים בטלוויזיה, הבוחרים בתוכנית הצפייה שלהם באופן מודע, מפיקים תועלת מהמסך הקטן יותר מעמיתיהם הצופים בה באורח מקרי. הם מגלים התמצאות טובה יותר בעניינים פוליטיים, חברתיים או כלכליים, זוכרים נתונים ועובדות על אודות ההתרחשויות השוטפות, פתוחים יותר, ומעל הכל - ביקורתיים יותר.
המחקר העלה, כי הטלוויזיה מעודדת את התקשורת שבעל-פה בין בני-זוג. למשל: בעל-מלאכה, שהשתתף במידגם, העיד כי הצפייה בטלוויזיה מעודדת אותו, יותר ויותר, לשיחות ולהחלפת דיעות עם בת-זוגו, עם ילדיו ועם עמיתיו לעבודה.
מסתבר עוד, שהצפייה במסך הקטן תורמת לשלום-בית, מונעת מריבות משפחתיות ומפיגה רגשות עויינים. במיוחד אצל בני-זוג קשישים גורמת הצפייה בטלוויזיה לנכונות לפנות לבן הזוג לעתים קרובות יותר ולהקדיש תשומת-לב רבה יותר לבעיותיו ולקשייו.
