גמר "קרב סכינים", שני ב-21:00, ערוץ 10
אני חייבת להודות כבר בהתחלה שאני הייתי בעד הצרפתי. ככה זה. כשמצד אחד עומדים רועי סופר, אביב משה (מסה) ומאיר אדוני (כתית), שלושה רס"רי מטבח מאומצי ארשת ובקצה השני של האולפן מתרוצץ שף צרפתי שובב בלורית שמנסה לארגן צלחות שיראו כמו "טיול סתווי מתחת ליער אורנים אחרי גשם אוקטובר ריחני", מבחינתי הפטריוטיות מתפוגגת כמו עשן של טוסט שרוף.
גמר "קרב סכינים" היה אנרגטי מאוד וניכר היה שכולם מתאמצים לנצח. יוצרי התוכנית ניסו גם לשוות לה הוד והדר של "הגמר הגדול", כמו שקוראים לזה בפרומואים. אבל למרות העניבה היפה בצבע קציפת וניל שענד המנחה, עודד מנשה, שלא התאימה אגב לחליפה, קשה ליצור אווירה חגיגית באולפן מכוער כל-כך. בטח שלא כששולחן הארוחה המפואר הוא מתוצרת כתר פלסטיק.
בגזרת האורחים נרשמה גם כן אכזבה. שגריר צרפת שלא הפגין איזו הבנה צרפתית מיוחדת באוכל, השף חיים כהן שהוא, איך לומר, לא אדם תוסס במיוחד, ובתפקיד ההפוגה הקומית דובל'ה גליקמן. מה עם איזה איל שני שישורר אודות הפילוסופיה של הקישוא?
גם מבחינה קולינארית היה מעט מאכזב. אחרי שהתגברתי על הדחף הראשוני והצדקני להתעצבן על-כך שבמדינה שבה חיים כל-כך הרבה אנשים שאין להם מה לאכול אבל יש להם טלוויזיה, נשפכות כל-כך הרבה פטריות כמהין לתוך מאות גרמים של חמאה משובחת, ניסיתי לדמיין את הטעם של המנות המושקעות שהוגשו לשולחן, כולן על טהרת הטלה, שהיה המרכיב הסודי הנבחר.
המנה הראשונה של השף סטפן הציגה כל מיני חלקים פנימיים של טלה עם רטבים עשירים והיתה נורא נוזלית. שלא נדבר על הכליות המתפצפצות שהיו בעלות מרקם משונה.
בצד הישראלי הוגש קלמארי ממולא בשר טלה ועדשים. בזאת לא נגעתי כי אני לא אוכלת שרצים, זה לא כשר. המנה העיקרית של סטפן היתה צלע טלה שטיילה ביער האורנים ונכנסה לתוך צנצנת עם חתיכות של ענפים שמפיצים ריח. זה היה מיצב מרשים והארטישוק הירושלמי בשמנת כמעט שגרם לי להתעלף. בחורינו הטובים, לעומתו, הפגיזו בשלוש חתיכות בשר - סינטה, צלע ופילה, שליד כל אחד מהם הונח איזה ירק מתוחכם. קצת יותר מדי טלה בשבילי והצלע לא היתה מספיק מבושלת.
במנה האחרונה, שהביאה לסטפן את הניצחון המוחץ, הוא יצר אוכל שהוא "אמנות בזמן", כפי שהסביר זאת שגריר צרפת באבחנה חדה כתער. כלומר, מנה שצריך לאכול לפי סדר מסוים. מכיוון שהתנפלתי על מרק הערמונים לפני ששמעתי את העצה החכמה הזאת, יצא שאכלתי קודם את המתוק ובסוף את המלוח, כך שלא ממש הרגשתי שמדובר בקינוח.
אין ספק שעל כל חסרונותיה של התוכנית גבר יתרון אחד מוחץ - אישיותו המלבבת של השף סטפן. גם ברגעי הלחץ הקשים ביותר, כשמולו עומדים שלושה מטובי בשלני ארצנו, מצוידים בנחישות להביא את הכבוד לאומה, לא איבד סטפן את חיוכו הילדותי ואת הביטחון העצמי והמשיך להמציא סיפורים מטופשים על פכפוכי נחל ורקפות סתיו מתחת לעצי אורן אלפיני.
הו סטפן, למה לא תיקח אותי איתך לגרנובל, שם אקלף כל היום בצלצלי שאלוט ואקטוף פטריות ז'ירול צהבהבות בין סלעי הבזלת ביער המטפטף. בינתיים ארקח לי פאטה גבינה חמישה אחוז על מצע של מלפפונים בניחוח מכולת ואחלום על ימים מאושרים.