מי היה מאמין שאת אחת הכנאפה הטעימות שאכלתי אאתר דווקא במסעדה אסיאתית. אני, קטנת אמונה שכמותי, לא חשבתי כך, ובכל זאת, יש הפתעות בחיים. למשל, אויאמה. חלל עצום, סרטים יפניים מוקרנים על קיר ענק, שירותים עם ברז וחלוקי נחל והרבה טריקולור אדום-לבן-שחור. זוהי אויאמה, מסעדה אסיאתית עם דגש חזק על סגנון יפני, שנמצאת ב"יכין סנטר" בפתח תקוה.
אופציות הישיבה בחלל העצום כוללות שולחנות ארוכים, המאפשרים ישיבה חברותית יותר, שבה אפשר להעיף מבט בצלחות של אלה שיושבים לידך, אך גם שולחנות נפרדים ואינטימיים יותר. באויאמה יש גם בר מרשים, ולמרות שהיו שולחנות פנויים, כמה מהקבועים במקום העדיפו לנעוץ את ישבנם אך ורק עליו.
התפריט במקום מציע מגוון ענק של מנות סושי, גיוזה, כיסוני וון-טון מטוגנים ושפע מנות עיקריות מעולות. המזרח באויאמה, אם לשפוט על-פי התפריט לפחות - הוא לא רק רחוק, אלא גם קרוב. כך למשל, מוגשת שם מנת קבב עם יוגורט ונענע וכנאפה (מעולה, כבר אמרתי?) לצד לחם מאו מאו סיני מסורתי, דים סאם ומוקפצים. הפיוז'ן כאן הוא לא רק בין טעמי המזרח והמערב, אלא גם בין טעמי המזרח הרחוק והמזרח הקרוב. התוצאה מוצלחת, ומתאימה מאוד לחיך הישראלי.
מבין מבחר מנות הפתיחה במקום, בלטו במיוחד מנת הגיוזה בקר והירקות (25 שקל ו-27 שקל), כיסוני בצק סיניים מאודים ומטוגנים במילוי ירקות ונבטים או במילוי בשר עגל קצוץ. טעים ביותר, רק חבל שהמנה קטנה מעט ונגמרת מהר מדי. מנה נוספת שבלטה לטובה היא הצ'אזה רול - חציל מטוגן, ממולא בבשר עגל קצוץ ומוגש עם יוגורט עיזים ונענע (35 שקל). כמו עם הגיוזה, גם המנה הזו נגמרה מהר מדי, או שאולי זו רק אני שמגבירה את הקצב.
בגזרת העיקריות, דגמנו שלוש מנות נבחרות. האחת היא מנת שיפודי פרגית עסיסית ושחומה בטריאקי, בתוספת אורז מטוגן (47 שקל). השנייה היא מנת סלמון טאקו - פילה סלמון אפוי בתנור במיסו לבן ומוגש על מצע עלי תרד מוקפצים (77 שקל). זוהי מנה עדינה ששמה דגש על טעמו העשיר של הסלמון ושומרת על עסיסיותו, והתוצאה היא דג עדין ורך, ממש נימוח בפה. השלישית והאחרונה הייתה מנת לאו לאו ביף. זוהי מנה של שלושה נתחי פילה בקר מיושן ופטריות פורטבלו ברוטב יין אדום ושמנת על מצע כרישה (92 שקל). שלוש המנות היו נפלאות, אך שוב, גם כאן לא היה מזיק להגדיל אותן מעט או להוסיף להן תוספת פחמימתית. בהיעדר אחת כזו, הזמנו מהתפריט צ'יפס בטטה פריך (15 שקל), מין גרסת גורמה לתפוצ'יפס, שמציעה באותה הזדמנות טעם מתקתק של בטטה. גם היא הוגשה עם יוגורט עיזים ונענע.
בגזרת המנות האחרונות, מנה מקורית ויפה הייתה רול מסקרפונה (27 שקל) - מין סושי מתוק, עשוי קרפ שוקולד במילוי קרם מסקרפונה, אשר הוגש יחד עם מטבלי שוקולד ווניל. אך גולת הערב הייתה דווקא קינוח מהמזרח הקרוב. כמו שהסברתי כבר בפתח דבריי, ממש לא ציפיתי לאכול כנאפה כל כך טובה דווקא במסעדה אסיאתית, אבל זה קרה. מדובר בשערות קדאיף מטוגנות שביניהן גבינת מוצרלה, המוגשות חמות בליווי מוס שוקולד לבן ולמון גראס קריר, יחד עם שבבי פיסטוק (32 שקל). זה ההסבר הארוך. תיאור ממצה יותר של המנה הזאת יהיה: אושר צרוף, שאפשר לאכול עם כפית. יחד עם חליטות תה יסמין מבית אוצ'ה, שהוגשו לשולחן בקומקומי חרס אישיים וכוסות חרס מקסימות (ממש כמו בשעת התה היפנית) - מדובר במעדן מנצח.
