בימים אלו מסיים הבמאי הנחשב אדווארד זוויק ("הסמוראי האחרון") את העבודה על הסרט "המרד" (או התנגדות בתרגום מאוד חופשי ל-Defiance).
הסרט, שהמבוסס על מקרה אמיתי, מספר על שלושה מתוך ארבעת האחים לבית ביילסקי, טוביה (קרייג), זוסיה (ליב שרייבר) ועשהאל (ג'יימי בל) שהקימו יחידת פרטיזנים והצילו 1200 יהודים, יהיה כנראה אחד המועמדים הבולטים להשתתפות באוסקר מכיוון שהאולפנים מכוונים את יציאתו לאמצע חודש דצמבר.
הסרט מבוסס על ספרה של חוקרת השואה נחמה טק הנושא את אותו שם.
לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות החלה התארגנות של פרטיזנים ללחימה בכובש הנאצי. הפרטיזנים, לוחמים לא סדירים, פעלו ביערות ובשטחי ביצות וניצלו את יתרונם היחסי בלחימה זעירה נגד הכוחות הגרמנים. מטרת הפרטיזנים הייתה סיוע לשחרור ארצם מהכובש. את הפרטיזנים היהודים ייחד גם הרצון להצלה ולנקמה. הלחימה ביערות הייתה פתח הצלה ליהודים מעטים - לצעירים ולמי שעלה בידם להשיג נשק. מספרם של הפרטיזנים היהודים בשטחי מזרח אירופה נאמד ביותר מ־20 אלף.
עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 גוייס טוביה ביילסקי, ומשכבשו הגרמנים את השטח ברח ליער ואחר-כך חזר לכפר מולדתו. אחרי שהוריו ובני משפחה אחרים נרצחו בגטו נובוגרודק ברח ביילסקי עם אחיו, זוסיה, עשהאל ואהרן, ליערות. הם השיגו נשק, יצרו ביער גרעין פרטיזנים בן 17 איש, רובם בני משפחת ביילסקי, וטוביה ביילסקי נבחר למפקד.
הוא שיגר שליחים לגטאות שבסביבה והזמין את הכלואים בהם להצטרף לקבוצתו. מאות משרידי היהודים בגטאות של מחוז נובוגרודק, גברים, נשים וילדים, נהרו למחנהו של ביילסקי, וגדוד הפרטיזנים שלו גדל מיום ליום.
גדודו של ביילסקי הפיל את פחדו על איזור נובוגרודק בפעולות הנקם שעשה בשוטרים בילורוסים ובאיכרים שרצחו יהודים. השלטונות הגרמניים קבעו פרס של 100,000 מרק למי שיביא לידי תפיסת ביילסקי. את תורת לוחמת הפרטיזנים למד ביילסקי מתוך קרבות, ובהצלת יהודים ראה מטרה בעלת חשיבות ראשונה במעלה. "אל תמהרו להילחם ולמות... אנחנו צריכים להציל נפשות. חשוב יותר להציל יהודים מלהרוג גרמנים" הוא נהג לאמר.
ביילסקי התנגד למגמת הפיקוד להוציא מגדודו את 150 הלוחמים ולהשאיר לו מחנה אזרחי של לא קרביים, ובכדי לסכל את התוכנית הפך את גדודו לבסיס תחזוקה ללוחמים הסובייטים. גדודו לא היה גדוד פרטיזנים במובנו הרגיל, אלא קהילה יהודית ביער, ובה בית-כנסת, בית-דין, סדנאות, בית-ספר, מרפאה וכולי (ראו מחנות משפחה ביערות).
בקיץ 1943 פתחו הגרמנים במצוד גדול ביערות נליבוקי כדי להשמיד את כוחות הפרטיזנים, ובייחוד את גדודו של ביילסקי. הפרטיזנים נסוגו למעבה היער, ומיפקדת החטיבה פקדה על ביילסקי להשאיר ביחידתו רק רווקים נושאי נשק, ואילו בעלי משפחות, נשים וילדים נצטוו לצאת את האיזור ולא לנדוד אחרי הלוחמים.
ביילסקי, שידע שההוראה חורצת את גורל האזרחים למוות, לא נשמע לה, נסוג עם כול הגדוד כולו והלוחמים מחפים על האזרחים, עד שהוציאם בשלום מן היער המכותר. בקיץ 1944, עם שחרור האיזור, נכנס ביילסקי עם גדודו, גדוד הפרטיזנים על-שם 'קאלינין' ובו 1,230 לוחמים, במצעד צבאי לעיר נובוגרודק. עשהאל ביילסקי נהרג בקרב בקניגסברג (היום: קלינינגרד) כחייל בצבא האדום.
אחרי המלחמה חזר ביילסקי לפולין. ב-1945 עלו הוא ושני אחיו ששרדו לארץ וב-1954 התיישב בארצות-הברית. הוא מת בשנת 1987.