בית הדין הארצי לעבודה פסק כי יש לשלם פיצויים לעובדת שפוטרה בתקופה שהייתה בהריון - בשל חשד שביצעה עבירות פליליות. בחקירה שנערכה טוהרה העובדת מכל חשד.
העובדת, מישל בן מוחא, הועסקה על-ידי האגודה למען הקשיש בקריית גת בתפקיד מזכירה מחודש מרס 2000. בחודש יולי 2002 הודיע לה יו"ר האגודה על פיטוריה לאור חשדות שמעלה בכספי האגודה. במעמד זה הודיעה העובדת ליו"ר האגודה, כי היא בהריון. ביום 10.07.02 הודיע בא-כח האגודה לעובדת כי לפי שעה הוחלט על השעיית פיטוריה עד לקבלת היתר לפיטוריה, בשל היותה בהריון. האגודה הגישה תלונה במשטרה כנגד העובדת בחשד לגניבה ממעביד. התלונה נסגרה מחמת חוסר אשמה.
הממונה החליטה לדחות את בקשת האגודה למתן היתר לפיטורי העובדת. העובדת ילדה בחודש דצמבר 2002. במהלך חופשת הלידה הודיעה העובדת לאגודה כי הרתה בשנית. בעקבות הודעה זו, פנתה האגודה בבקשה נוספת לממונה ליתן היתר לפיטורי העובדת. הממונה ציינה בהחלטתה כי החלטת האגודה לפטר את העובדת נולדה עוד קודם להודעה על ההיריון ולפיכך, אין קשר בין הפיטורים להריון. לפיכך, התירה הממונה את פיטורי העובדת 45 ימים לאחר שתסתיים חופשת הלידה – ביום 27.04.03.
בית הדין הארצי קבע, כי הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות מהעדויות והראיות. בית הדין האזורי בחן את טענת האגודה בדבר המעילה בכספים לגופה, מעבר לדרוש. לאחר שהתרשם מהעדים ומכלל חומר הראיות קבע בית הדין האזורי כי האגודה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי העובדת מעלה בכספיה, ואף לא בנטל הראיות הרגיל (מאזן ההסתברויות). לחובת האגודה נזקפה העובדה שפנתה לגוף מקצועי כדי שיחקור את החשדות למעילה רק לאחר שביקשה לפטר את העובדת, ולאחר שפיטרה את מנהל מרכזי היום באגודה. כמו כן, האגודה פנתה למשטרת ישראל בתלונה רק לאחר שהודיעה לה על פיטוריה.
בית הדין הארצי קבע, כי זכות הטיעון של עובד היא זכות יסודית וההלכה הפסוקה בנושא זה היא הלכה מושרשת מזה זמן רב. הדברים נכונים על אחת כמה וכמה כשמדובר בפיטורים על-רקע חשד לעבירה פלילית או עבירת משמעת חמורה.
בית הדין האזורי פסק לזכות העובדת פיצויי פיטורים שלא כדין בשיעור השווה לשכר 12 חודשים. סכום הפיצוי בנסיבות שהובאו בפנינו ובהתחשב בתקופת עבודת העובדת, הוא גבוה מדי. יש להעמיד את הפיצוי ברכיב התביעה של פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, בשיעור השווה לשכר 6 חודשים בלבד.
יחד עם זאת, יש מקום, בנסיבות העניין, לפסוק לזכות העובדת פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה במהלך התקופה בה ביקשה האגודה לפטרה עוד בתקופה שהייתה בהריון ואף לאחר מכן, תוך שהיא מטיחה בה האשמות חמורות על מעילה בכספים ועל הדחת עדים חיוניים תוך שיבוש הליכי משפט. על כל אלו קבע בית הדין הארצי, כי יש לפצות את העובדת בפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ש"ח.
