"נענשתי כבר שבע פעמים - ודוח מבקר המדינה הוא חלק מהעונש", אמרה שלשום ל'הארץ' תנ"צ בדימוס מירי גולן, לשעבר ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). גולן הופקדה על חקירת "פרשת הנשיקה", בה הורשע השר לשעבר חיים רמון במעשה מגונה בחיילת שלא בהסכמה.
ביום חמישי שעבר שלח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, טיוטות מדוח ביקורת שעשה לארבעה מעורבים אישית בפרשת האזנות הסתר במשפטו של רמון: תנ"צ בדימוס גולן, סנ"צ ערן קמין, שמונה על ידה לאחראי על החקירה, עו"ד רות דוד, פרקליטת מחוז תל אביב, ועו"ד אריאלה סגל-אנטלר, הפרקליטה שניהלה את התיק בבית המשפט. חמש טיוטות נשלחו לראשי מערכת אכיפת החוק.
טיוטת הדוח של המבקר מתייחסת לטענת רמון שתמלילי האזנות סתר שעשתה המשטרה בפרשה הוסתרו מפרקליטיו בכוונת זדון ופגעו ביכולתו להתגונן במשפט, שבסיומו הורשע במעשה מגונה בלא הסכמה, בינואר 2007.
שעתיים אחרי שקיבלה את הדוח נשמעה גולן נרגשת. היא סקפטית ביחס ליכולתה לשנות משהו מטיוטת הדוח, ומבקרת את האופן שבו פורסמה בתקשורת ידיעה שהמבקר שלח מכתבי אזהרה לארבעת המעורבים - בעוד הדבר כלל אינו בסמכותו ומדובר רק בטיוטות לתגובה.
"בהכירי את הדברים האלה", אמרה שלשום גולן, "לא שמישהו באמת יקרא ברצינות את הדברים וישנה משהו. לא שאני תולה תקווה במשהו. אני לא תולה תקווה. מי שהיה לו כזה אינטרס לצאת בתופים ובמחולות כאלה... אתה חושב שבאמת מישהו ישנה (את הדוח), גם אם אני אכתוב דברים ואנמק?... אם הוצאת את הסוסים מהאורווה, מאוד מאוד קשה להחזיר אותם חזרה".
גולן מרגישה רדופה בעקבות הפרשה וחוששת מהשלכות ה"רדיפה" על חוקרי משטרה שצריכים לחשוף עבירות. היא חושבת שעשויים להיות קציני משטרה עם "ראש נצנץ", אבל היא לא הייתה כזאת, "אני רדופה על כל הדבר הזה, אבל אני חושבת יותר על משמעות הדברים האלה על אנשים בכירים שצריכים לבצע כל מיני חקירות, ולחשוף כל מיני דברים". לדבריה, לא כל אחד רוצה להיות במרכז פרשה כזאת, "אחר כך לא מדליקים את המשואות ביום העצמאות".
גולן מודה שאין לה השפעה ב"זרועות התקשורת", ולא קשרים שיש לרמון: "אין לי את מה שיש לו. לי אין ערוץ כזה או ערוץ כזה, אין לי עיתונאי כזה או עיתונאי כזה. אין לי את הכוח הפוליטי שיש לו, אין לי את כל מה שיש מסביב. אני אדם קטן, למרות הדרגה, אני שוטר קטן תרתי משמע".
גולן אומרת שבעלי תפקיד בשירות הציבורי יכולים לטעות, אך "לא כל טעות היא טעות של טרגדיה".
לדבריה, "שוכחים שהאיש (רמון) הורשע על-פי ראיות. הייתה שם מתלוננת. אני לא מכירה את המתלוננות בתיק קצב, אני רק מאחלת למי שמנהל תיקים כאלה שיתייצב עם מתלוננת כזאת. חד-משמעית. מתלוננות מסוג הדברים שאתה שומע אותה וברור לך שהיא דוברת אמת. זה זועק לשמיים. האיש הורשע על-פי ראיות חד-משמעיות. קל מאוד לטאטא את העניין... בכלל, הגעתי למסקנה שכל הפושעים מטיילים בחוץ, וכל אלה שיושבים בבתי סוהר צדיקים, ובכלל שלושת רבעי מהמשטרה בכלל פושעים - כל היוצרות התהפכו".
גולן מתקוממת על כך שזוכרים לה רק את תיק רמון. "כאילו זה היה התיק היחיד, ולא כל ראשי הערים שהורשעו, ולא כל אנשי הציבור שהועמדו לדין, ולא כל פרשת רשות המיסים שחקרנו, ולא כל האדון המושחת ראובן גרוס מהחניונים, על כל חבר מרעיו, וההחלטה האחרונה להעמיד את צבי בר לדין. כל זה מתגמד, כל זה לא היה. כל זה לפתע נמחק, כל הדמות שלך... אומרים לי אנשים ברחוב 'אל תקחי את זה קשה ככה, כי אנחנו יודעים שגרמת למיגור שחיתות הציבורית'... אתה שואל את עצמך, סליחה, איפה הפרופורציה?".
גולן משרטטת את מתווה הרדיפה ומתקוממת על החלטת הממשלה למנות את השופט בדימוס ורדי זיילר לחקור את הפרשה, אחרי שהשופט בדימוס שלום ברנר חקר אותה, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. "איך פתאום נולד דוח זיילר, שהיה דוח מוזמן ודוח הזוי? להגיד שהיה זדון? וזה נאמר בכל כלי התקשורת בהרחבה הכי גדולה. בזדון? אנחנו ממש פושעים פליליים. אני יכולה לשבת יחד עם החברים אלפרון ועוד כמה משפחות פשע יחד. אני לא מישהי שנלחמה במשך 31 שנה מלחמה קשה בכל סוג של עבריינות. אז קצת מתהפכות היוצרות, מה לעשות?".
התגלגלות תיק ההאזנות
במהלך משפטו של חיים רמון, בו הואשם שנשק על פיה של חיילת בניגוד לרצונה, הגיע אליו מידע לפיו הוסתרו מסנגוריו תוצרי האזנות סתר, שיכלו לסייע בהגנתו. בינואר 2007 הורה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לשופט בדימוס שלום ברנר לבדוק את טענות פרקליטיו של רמון בעניין זה. על-פי ממצאי בדיקה שהגיש ברנר ביולי 2007, גולן ידעה או הייתה חייבת לדעת שכל תוצרי האזנות הסתר בפרשת רמון הם בגדר חומר חקירה וכי החומר היה חייב לעמוד לרשות סנגוריו של רמון. ברנר מצא שגולן הייתה עדה לפחות לתחילת שיחת המתלוננת עם אביה, שיחה שהתקיימה לאחר שהיא שכנעה אותה להגיש את התלונה נגד רמון וכי היא ידעה ששיחת שכנוע זאת הביאה לשינוי דעתה של המתלוננת והחלטתה להגיש את התלונה. "דבר זה עורר אצלי את ההרהור", כתב ברנר, "שמא היה עניין אישי לתנ"צ גולן להעלים במכוון היבט זה של התיק". יחד עם זה קבע ברנר שלאחר שהתלבט לא מעט הוא שוכנע שלא נעשה מעשה או מחדל מכוון מצדה של גולן, אך קבע שהייתה רשלנות.
שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן לא הסתפק בממצאי בדיקתו של ברנר ופנה לשופט בדימוס ורדי זיילר. זיילר בדק את הפרשה, והמליץ להקים ועדת בדיקה ממשלתית בעלת סמכות לחקור עדים באזהרה.
ביולי בשנה שעברה החליטה הממשלה לבקש ממבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לבדוק את נוהלי ביצוע האזנות הסתר בכלל ופרשת האזנות הסתר ב"תיק הנשיקה" בפרט. בפני המבקר הופיעו כ-40 עדים. בשבוע שעבר שלח המבקר מספר טיוטות מהדוח לצמרת המשטרה והפרקליטות ולמעורבים ישירים בפרשת רמון. הוא מצא ליקויים קשים בעבודתם, אולם לא מצא זדון.