בטח גם לכם יצא לצפות בסצנה הבאה: ילד מתוק מנסה להפיק צלילים מפסנתר ולצידו הורים גאים שמכריזים שעודדי מנגן כמו שופּן, ומפזרים עליו פרגונים עם יותר סימני-קריאה מפרומו ל"הישרדות".
גם הוריו של "הופ ילדות ישראלית", הילד החדש בממיר, מתלהבים מהזאטוט וגובים 13 שקלים בחודש תמורת הזכות לצפות במה שהם מגדירים: "עיבוד טלוויזיוני חוויתי, עדכני ומלהיב לנכסי התרבות עליהם גדלנו". ואכן מאוד נעים לראות את "זה לא כל-כך נעים לראות גן סגור", ותמיד טוב להיזכר ש"הזמן עובר ככה והאדמה נחה. אז מה? אז מה? אז ככה!", כך שבהחלט ניתן להחמיא לערוץ הצעיר על חינניותו האינסופית.
המילים המופלאות והלחנים המרגשים של יוצרים משובחים שכבר לא איתנו - דוגמת לאה גולדברג, אהוד מנור, לוין קיפניס, מרים ילן שטקליס ועוזי חיטמן - קמים לתחייה ומענגים גם את הדור הבא. הוכחות נוספות לכך שישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, לפחות תרבותית, הן קלאסיקות מבית מדרשם של דתיה בן-דור, שמוליק קראוס, נורית הירש, יוני רכטר ועוד רבים וטובים.
נקודות חן נוספות הן הסיפורים. הקריינות המדויקת של דורי בן-זאב, הגשתם שופעת האהבה של יונה אליאן, תיקי דיין, מתי סרי ואחרים, ובעיקר האזנה לדוד גרוסמן שמוסיף קול חם לסיפוריו מלאי האנושיות ומעורר אצל הילדים חשק לקרוא - כל אלו מקושרים באמצעות קטעי מעבר נוטפי תמימות מבורכת בסגנון רטרו, שמחזירים את הצופים לימים שהיו פה פרדסים ולא אורנג'.
מצד שני, חשוב לציין שנכון לעכשיו הערוץ החדש מציע כמעט אך ורק שירים. פה ושם ניתן להיתקל כאמור בסיפור, בציור נוטף ארצישראליות של גוטמן או רובין, בהדגמה של משחק ילדות שהפסיד לזמן - אבל לרוב "הופ ילדות ישראלית" נראה כמו ערוץ 24, רק עם מוצץ במקום משה פרץ.
מחלת ילדות נוספת ממנה סובל "הופ ילדות ישראלית", היא הרפרטואר המצומצם. אפילו ילדים, שמטבעם אוהבים לחזור על דברים שהם אוהבים לחזור על דברים שהם אוהבים לחזור, צועקים כבר "למה שובהפעם?!", מה גם שבערוץ הצעיר משודרים לא מעט שירים, שלקרוא להם נכסי תרבות זה כמו להתייחס ל"אח הגדול" כאל דוקו. אם הסיבה היא זכויות יוצרים, מומלץ לקברניטי הערוץ לפתוח ארנקים ואף רצוי גם לנצל את הפריחה המלבבת של תחום האנימציה בארץ.
ומה יעשו ההורים עד אז? סוגיית התוכן בתשלום היא שדה מוקשים שאין דרך לצאת ממנו עם תשובה חד-משמעית. כרגע, "הופ ילדות ישראלית" לא מציע ערך מוסף שמצדיק תשלום נוסף מצד הורים שגם ככה טובעים בהוצאות, בעיקר לנוכח המבחר המצומצם והעובדה שחלק ניכר מתכניו מפוזר גם בערוצים אחרים, כמו הופ ולולי. מה שכן, אפילו שופּן התחיל להלחין רק בגיל 7 כך שיש לקוות שבעתיד נצפה בילד החדש בממיר גָדֵל ומתפתח.
