כמעט כל מי שאינו אוהד מובהק של
מכבי תל אביב רוצה שהיא תפסיד לגלבוע/גליל. להיות עם מכבי זה קל מדי. הקבוצה הזו כמעט כל שנה אלופה; היא הרבה יותר עשירה; אליפות שלה היא ההיפך מרומנטיקה; אוהד הספורט הנייטרלי מחפש רומנטיקה בדמות הפתעה, לכן הוא יהיה בעד הקבוצה מהפריפריה. זו שמסמלת ישראליות אחרת. רחוקה מהמרכז, מושבניקית, קיבוצניקית, עובדת. ודאי אם הקבוצה במשך שנים מטפחת כמעט כל כשרון צעיר שגדל כאן. אבל גלבוע של היום אינה הגליל המיתולוגית. אין בה דורון שפר, עודד קטש, ברד ליף, ארז חזן,
פיני גרשון, מייק גיבסון, סטיב מאלוביק. ובכל זאת יש בה קטש, אלישי כדיר, גל מקל, גוני יזרעאלי, ג'רמי פארגו ועוד כמה אמריקנים חביבים. גם עמית גל וחיים אוחיון נמצאים בה.
הסיכוי של גלבוע לנצח בגמר את מכבי אינו גבוה מ-20 אחוז. אוהדי הספורט הנייטרלים אוהבים סנסציות, אך האם אליפות עכשיו תשווה לאליפות המיתולוגית ההיא, של לפני 17 שנים? ודאי שלא. אז גליל גברה על מכבי ת"א ועל הפועל ת"א (מוליכת העונה הסדירה וקבוצה מצוינת דאז) בסדרה של הטוב מחמישה משחקים. זאת הייתה עונת הדובדבנים. המאזן של גלבוע השנה הוא 8:14. היא פתחה באופן מרשים, אך במרבית העונה נחשבה אכזבה. המאזן של מכבי היה 1:21. ועדיין, איש לא התרשם. כולם התרכזו בכשלון האירופאי (עוד הרבה לפני ההפסד לפרטיזן) ולאחר מכן בקושי לנצח את בני השרון.
אליפות של מכבי תהיה בגדר נשימה לרווחה. אליפות של גלבוע תהיה בגדר סנסציה מוזרה. פעם אליפות של גליל עליון העניקה לה מקום בגביע אירופה לאלופות (לא שהיא עשתה איתו משהו, היא הודחה בשלב המוקדם בידי קבוצה אנגלית!). כיום זכיה באליפות לא תעניק לה מאום מלבד כבוד. גם כך גלבוע תשחק בעונה הבאה, אם תרצה, ביורוקאפ. היורוליג סגורה עם מכבי. כך זה עובד בכדורסל האירופאי. מכבי מביאה כסף וכל הישראליות האחרות לא. הכדורסל האירופאי זה לא בדיוק הכדורגל, אפילו לא קרוב. שם כל אלופה מקבלת את ההזדמנות לשחק בליגת האלופות. כאן יש מועדון סגור של 4-5 קבוצות צמרת, כאשר העונה הייתה רק קבוצה איכותית אחת (ברצלונה).
כנראה שמעולם הליגה לא הייתה חלשה כל כך כמו העונה. למעשה, אליפות של גלבוע תהיה אלגוריה די מדויקת לערכה. זו לא אלופה ראויה, בסדרה אין מצב שהיא לוקחת את מכבי. אפילו לא מדגדגת. אך כאן יש לנו פיינל פור. קופל והחבר'ה מהמנהלת הגיעו למסקנה שאין כמעט שום דרך אחרת לאיים על הצהובים. הם כנראה צודקים. ועדיין, שום ליגה חשובה בעולם לא מוכרעת כך. פעם הייתה כאן ליגה חשובה, אך גם בה התחרותיות הייתה משאלת לב הרבה יותר ממציאות. פעם פשוט הכדורסל היה חשוב יותר. השחקנים היו טובים יותר. ישראלים כזרים.
בחצי גמר הפיינל פור, כאמור אירוע השיא, לא כל המושבים היו מלאים בישבנים. אוהדי הפועל ירושלים אמנם הביאו כמה אלפים, אך פחות מאשר בשנים עברו. גם אוהדי מכבי באו פחות. לגלבוע/גליל היו בסך הכל כמה מאות אוהדים, פחות מברק נתניה. אין אלגוריה עצובה יותר למצב הכדורסל בישראל, ואולי בכלל בצפון. למרות שהקבוצה של אוחיון וקטש תופסת באיזור העמק. אפילו האולם בגן נר מורחב וכולל יותר מאלפיים מושבים, אבל בעונה הבאה היא כנראה תצטרך להתחרות עם שתי קבוצות שיושבות איתה על אותה בלטה. אם תהיה אלופה, אולי תשתלט על האיזור ותהפוך את האחרות ללא רלוונטיות. כבר לא בטוח מה טוב יותר או פחות. רק ברור שהכדורסל שלנו חולה.
אליפות נוספת של מכבי תל אביב תיתפש כהמשך המחלה. אליפות של גלבוע/גליל תיתפש כנס, אך לא יהיה זה נס רפואי. סתם נס של ספורט. לא מוצדק. מכבי טובה יותר ומגיע לה לזכות באליפות. אך אולי לצדק אין רק צד אחד. אולי אם אוחיון, בעלים אידיאליסט, וקטש, מאמן נהדר שהושפל ופוטר על ידי קבוצת נעוריו, ועמית גל, עסקן שהקדיש חייו לגליל ולכדורסל, יזכו באליפות - אולי זה צודק יותר מהצדק בו מכבי מחזיקה.
אליפות של הפועל חולון לפני שנתיים הייתה אירוע נפלא לכשעצמו, אך מייד לאחריו המאמן והבעלים עזב והקבוצה למעשה התפרקה מכל נכסיה ושחקניה. אליפות של גלבוע/גליל הלילה לא תפרק אותה. להיפך, היא עשויה לעזור לבנייתה. ואין דבר שחובב כדורסל ישראלי רוצה יותר מזה שתהיה לנו עוד הפועל גליל עליון. עוד אלטרנטיבה למכבי תל אביב. לא רק במובן הערכי והגיאוגרפי. גם במובן ההישגי. גם אם זה רק לשנה.