ד"ר ג'ימס ניקולסון לא עסק ברפואה כל חייו. לפני שישים שנה היה מקלען בגדוד 3 של חטיבת הנחתים 7. עתה הזכיר לו זאת ריי מאבוס, שר
חיל הים האמריקני, כשהודיע לו, שעוטר באיחור שישים שנה בכוכב הכסף על גבורתו במלחמת קוריאה.
בסוף הליילה ב-22 באפריל 1951 נקלעו טר"ש ניקולסון ומחלקת הנשק הכבד לאש כבדה של כוח עדיף מספרית. הצוות של ניקולסון החל להשיב אש, וגרם לאויב אבדות כבדות. למרות תקלה במקלעו, הסתער ניקולסון וזרק רימונים, כדי שיוכל לחלץ חבר לנשק, שנפצע קשה.
"האומץ של ניקולסון, נחישותו והקרבתו הפיחו עוז במחלקה כולה" - נכתב בסיפור המעשה של העיטור, שקיבל ד"ר ניקולסון.
מפקד המחלקה שיבח את טר"ש ניקולסון, והודיע לו, שימליץ לעטרו בכוכב הכסף. "כולם חשבו, שעוטרתי, ולו זה לא היה חשוב. זה רק נייר, חשבתי אז", הוא אומר.
ההמלצה לא טופלה כראוי. כעבור 46 שנים נפגש ד"ר ג'ו ובר, חבר של ניקולסון, את חבריו למחלקה של ניקולסון, ושמע מהם את סיפור גבורתו, וכי חברו לא עוטר מעולם. ד"ר ובר אסף תצהירים מחבריו למחלקה, ואפילו איתר את מפקד מחלקתו.
למרות התנגדות מינהלית, עקב התיישנות, המשיך ד"ר ובר ללחוץ בלי הרף, עד שהצליח לכופף את משרד חיל הים האמריקני. "הוא היה מטרד אמיתי".
בסוף 1951 נפצע ניקולסון, שכבר היה רב"ט, קשה בגבו, והוטס לטיפול רפואי. במהלך הבדיקה, שיזם ד"ר ובר, התברר, שמעולם לא עוטר בלב הארגמן. כשהתחתן, תמהה אשתו מדוע אין לו את המדליה לפצועים, וכתבה על כך מכתב לפנטגון, ובעלה זכה במדליה שבע שנים אחרי שנפצע.