רו"ח גבריאל (גבי) טרבלסי, המוכר בעיקר כנאמן בהליכי חדלות פירעון, שימש כבורר בסכסוך בין 3 אחים לאח אחר שלהם, שהיקפו הכספי כ-40 מיליון שקל, וזאת בקשר להפרדת עסקי המשפחה ונכסיה.
4 שנים לאחר שניתן פסק הבורר ולאחר שאושר בידי בית המשפט, גילו שלושת האחים התובעים כי חברה בבעלותו של טרבלסי נתנה הלוואה לחברה בבעלותו החלקית של האח הנתבע עוד לפני הליך הבוררות, וביקשו את ביטול פסק הבוררות לאור הראיות החדשות שהתגלו.
טרבלסי, מנאמני קלאבמקרט בעבר, טען כי לא ידע את זהות בעלי המניות בחברה שקיבלה את ההלוואה מחברתו.
השופטת
שפרה גליק מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב דחתה את טענתו של טרבלסי כבלתי מתקבלת על הדעת, והטיחה בטרבלסי ביקורת קשה על ניהול הבוררות ב
ניגוד עניינים, תוך הפרת חובותיו כלפי התובעים.
ביולי 2009 נתן טרבלסי את פסק הבוררות בין האחים. תוצאתו של פסק הבוררות לא נשאה חן בעיני שלושת האחים התובעים, שהגישו בהמשך בקשה לביטול פסק הבוררות, שנדחתה.
מאוחר יותר הגישו האחים בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק הבוררות, בטענה כי התגלו ראיות חדשות. בהמשך, בהסכמת הצדדים, הוחזר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה כדי שידון בטענות החדשות.
עוגות לבורר והלוואה לחברה
האחים התובעים, שיוצגו בידי עורכי הדין שמואל לביא ושמואל להב ממשרד לביא-להב ושות', טענו שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה נוגעת לניסיון לכאורה "לפטם", אם תרצו, את הבורר טרבלסי באמצעות משלוחי עוגות קבועים ממאפיה שבבעלות האח הנתבע לאורך תקופת הבוררות. טענה זו נדחתה על בסיס העדויות שהונחו בפני בית המשפט.
הטענה השנייה של האחים התובעים הייתה כי חברה בבעלותו של טרבלסי העניקה הלוואה המירה-למניות בגובה 400 אלף שקל לחברה שהאח הנתבע היה בעלים של שליש ממניותיה וכיהן כדירקטור בה, עוד לפני הליך הבוררות.
האח הנתבע הכחיש כי הוא בעלים של שליש מן החברה המדוברת, וטען כי בכל מקרה אין לקבל את התביעה לביטול פסק הבוררות. זאת, משום שהתובעים השתהו בהעלאת הטענה והיו יכולים להשיג את הראיות החדשות שהציגו כבר לפני 4 שנים, לו היו נוקטים "שקידה ראויה".
הבורר טרבלסי טען בעדותו כי אכן ניתנה הלוואה מחברה בבעלותו לחברה שהנתבע היה מבעליה, אך הוא לא ידע את זהות בעלי החברה שעה שניתנה ההלוואה.
"מנוגד לשכל הישר"
השופטת גליק העדיפה את גרסת התובעים. "בחינת התשתית הראייתית המונחת בפניי מצביעה על כך כי בין הבורר לבין הנתבע התקיים קשר עסקי מסחרי בזמן שהצדדים ניהלו הליך בוררות בפני הבורר, והתובעים לא ידעו אודות קשר עסקי זה... הכול מסכימים כי חברת מ', שהבורר היה בעל המניות העיקרי בה, נתנה הלוואה לחברת מ'מ', כאשר הנתבע (באמצעות חברת שבבעלותו) היה בעל שליש ממניות חברת מ'מ' בעת ניהול הליך הבוררות", פסקה השופטת.
ביחס לגרסתו של הבורר טרבלסי, לפיה לא ידע מי עומד מאחורי החברה מקבלת ההלוואה, פסקה השופטת בפשטות: "אינני מקבלת טענה זו של הבורר".
השופטת נימקה את פסיקתה בכך ש"אין זה סביר בעיניי כי הבורר, רואה חשבון במקצועו, שהינו בעל המניות העיקרי בחברה שנותנת הלוואה, יעניק הלוואה מבלי לבדוק את מצבה של החברה לה ניתנת ההלוואה, ומבלי לבדוק את בעלי מניותיה של החברה... הדבר מנוגד לשכל הישר. לו מדובר היה בעורך דין המייצג צד לעסקת מקרקעין, שומה היה עליו לבדוק את נסח הרישום של המקרקעין - כך חברה פיננסית המלווה כספים אמורה לבדוק מי הם בעלי המניות של הלווה".
השופטת הוסיפה כי "משרדו של הבורר הכין בחודש נובמבר 2006 (עוד טרם ניתנה ההלוואה וטרם החל הליך הבוררות) תוכנית עסקית לחברת מ'מ'. מכאן כי בעת מתן ההלוואה לחברת מ'מ', ולאחר שנערכה תוכנית עסקית לחברת מ'מ', סביר מאוד להניח כי הייתה ידוע לבורר התוכנית העסקית (תוכנית שנערכה על-מנת שחברת מ' תשקיע בחברת מ'מ'), ובכך ידע על הנכסים שלה, השקעותיה ובעלי מניותיה".
עוד נפסק כי "הבורר העיד כי עובד ממשרדו, מר זוקין, נתן את ההלוואה לחברת מ'מ', אך בהמשך העיד הבורר כי חשבון הבנק היה בחתימתו שלו בלבד. עדותו של הבורר מלמדת כי הבורר ידע למי ניתנה ההלוואה, והלוואה ניתנה באישורו של הבורר. אין זה סביר בעיניי כי בעל המניות העיקרי של החברה, שנותן הלוואה בסך של 400 אלף שקל, 'רק' חותם על מסמך ההלוואה ואיננו בוחן את ההלוואה, תנאיה ולטובת מי ניתנת ההלוואה".
הפרת חובת הנאמנות
באשר להימנעותו של טרבלסי מגילוי עניין ההלוואה לאחים התובעים, פסקה השופטת כי "על הבורר הייתה מוטלת החובה להביא לידיעת הצדדים את נושא קיומה של ההלוואה והקשר העסקי בינו לבין הנתבע; וזכותם של הצדדים הייתה להחליט, לאור המידע, האם הם מעוניינים להמשיך את הליך הבוררות בפני הבורר אם לאו. אולם הבורר לא פעל כן והפר את חובת הנאמנות המוטלת עליו".
עוד הטיחה השופטת בטרבלסי כי "נוכח הקשר העסקי-מסחרי בין הבורר לנתבע... הבורר היה שרוי במצב של ניגוד עניינים ממשי, והיה בעל אינטרס אישי בתוצאות הליך הבוררות. כאמור, ובהתאם לעדותו של הבורר, הבורר אף סבר כי הליך הבוררות מתייחס לכלל המחלוקות והנכסים של הצדדים, לרבות חברת מ'מ (נוטלת ההלוואה - ג'מ')".
טענת האח הנתבע על-אודות השיהוי בגילוי הראיות החדשות נדחתה אף היא לגופה.
לצד ביטול פסק הבורר, פסקה השופטת כי האח יישא בהוצאות של שלושת אחיו על שכר-הטרחה לבורר, ובסכום נוסף של 100 אלף שקל.
עשרות מיליוני שקלים בפירוק קלאבמרקט
פרט לתפקידו כבורר, רו"ח גבריאל (גבי) טרבלסי מוכר כמפרק חברות וכאיש עסקים בולט. טרבלסי זכה לתשומת-לב תקשורתית רבה כשכיהן יחד עם עו"ד
שלמה נס כנאמן בפירוקה של רשת קלאבמרקט, שנקלעה לחדלות פירעון ב-2005.
בשנים האחרונות מנהל טרבלסי את קרן המנוף אוריגו, שהוקמה בשותפות עם המדינה וביוזמת החשב הכללי באוצר, בעקבות משבר 2008. קרנות המנוף נועדו לספק אשראי לחברות שנקלעו לקשיי מימון זמניים. עם השנים התאפיינה אוריגו בפרופיל סיכון גבוה יותר משל קרנות המנוף האחרות שהוקמו יחד איתה במסגרת אותו מהלך - KCPS ובראשית.
ייתכן שאם אוריגו הייתה החברה שהעניקה את ההלוואה שבמרכז פסק הדין, הייתה השופטת שפרה גליק מקבלת את טענתו של טרבלסי לפיה הוא איננו נוהג לבחון אישית הלוואות בהיקף של 400 אלף שקל.
אוריגו (שהוקמה לאחר הפרשה שבמרכז פסק הדין) גייסה יותר מ-1.25 מיליארד שקל ונתנה אשראי בהיקף של יותר ממיליארד שקל ל-18 חברות בולטות כגון הכשרת היישוב,
ערוץ 10, פולאר השקעות (שהחזיקה בחלק מפרויקט
הולילנד בירושלים), קבוצת חג'ג', בוני התיכון ועוד.
למרות כמה השקעות כושלות מבחינתה, אוריגו נחשבת כהצלחה כלכלית, ולפי פרסומים, היא השיאה לבעלי מניותיה תשואה דו-ספרתית במהלך חייה עד כה.
במקביל לניהול אוריגו, המשיך טרבלסי לפעול כבעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון ובין היתר מונה כנאמן בהקפאת ההליכים של חברת קל בניין.
לאורך השנים עלה שמו של טרבלסי, גם בהקשר של המאבק להפחתת שכר בעלי התפקידים בהליכי חדלות פירעון. ב-2008 העלתה ההסתדרות טענות שונות בקשר לשכר-הטרחה בעשרות מיליוני שקלים שקיבל יחד עם שלמה נס בפירוק קלאבמרקט.