אין יסוד לטענות בדבר ניגוד עניינים לכאורה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. כך קובע (יום ב', 13.7.20) נציב תלונות הציבור על שופטים, אורי שהם (לשעבר שופט בית המשפט העליון). הוא דחה את תלונתו של ח"כ שלמה קרעי מן הליכוד, מהקולניים שבדוברים נגד בית המשפט, שהתבססה על פרסומיו של העיתונאי קלמן ליבסקינד.
חיות אמרה בתגובה לתלונה: "למרבה הצער, קשה להשתחרר מן הרושם כי התרחשות זו והתלונה, כמו הכתבות האחרות שעליהן היא נסמכת, אינן אלא חלק ממסע מכוון של השחרה ודה-לגיטימציה המתנהל מזה זמן מה נגד בית המשפט העליון וחלק משופטיו באופן אישי. בתגובתי התייחסתי אחת לאחת לטענות כלפי והראיתי כי אין לדברים שחר וכי מדובר בליקוט וצירוף מגמתי של חלקי מידע מן העשור האחרון והפרחת טענות והנחות משוללות יסוד".
שהם מצידו אומר כי יש חשיבות לדיון הציבורי על ניגודי עניינים של שופטים בכלל ושל שופטי בית המשפט העליון בפרט. "עם זאת, הדיון הציבורי בנושא חשוב ורגיש זה חייב להיעשות באופן מקצועי, ענייני ורציני, החף מגישה פוגענית כלפי בית המשפט ושופטיו, גישה שיש בה משום זילות של המערכת המשפטית היקרה לכולנו... התוקפנות וההתלהמות להן אנו עדים, לצערי, ממש בימים אלו, לא יביאו לקידום המטרות הלגיטימיות של יתר שקיפות מצד המערכת, ובוודאי שאין להן דבר וחצי דבר עם הרצון למנוע ניגודי עניינים בקרב השופטים".
התלונה נגד חיות לחמישה היבטים. הראשון היה הדיון בבג"ץ בנוגע להטלת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, כאשר על-פי הטענה - חיות לא יכלה לשבת בראש ההרכב שדן בין היתר במינויים לוועדה לבחירת שופטים, בה היא חברה. שהם כבר דחה תלונה דומה ולכן לא מצא לנכון לברר את התלונה הנוכחית.
השני היה העברת תיקים לגישור בפני השופטת בדימוס הילה גרסטל, בידי הרכבים בראשותה של חיות - שלטענת קרעי היא "חברת ילדות" של חיות. בתגובתה הראתה חיות, כי מדובר בשלושה תיקים שהועברו בהסכמת הצדדים; הרכבים בראשותה מינו גם מגשרים אחרים; והרכבים אחרים מינו גם הם את גרסטל. לדבריה, היא וגרסטל אינן חברות ילדות אלא ידידות מאז כיהנו יחדיו בבתי המשפט בתל אביב, והמינויים היו מקצועיים בלבד.
בנושא זה אומר שהם: "היכרות בין עמיתים למקצוע השפיטה, היכולה להיווצר במשך השנים ומטבע הדברים, גם בקרב שופטי בית המשפט העליון, כשלעצמה, אינה צריכה למנוע העברת הליכים לגישור, אשר צריכה להיעשות מתוך שיקולים עניינים בלבד. אין בפניי תשתית עובדתית שעל יסודה אני יכול לקבוע, כי במקרה זה הועברו התיקים לגישור רק בשל הקשר בין הנשיאה לבין השופטת (בדימוס)".
השלישי היה השתתפותה של חיות במינויה לשיפוט של ליאת בנמלך, לשעבר רשמת בית המשפט העליון, שהייתה עוזרת משפטית בלשכתה ובעלה, עו"ד אסף בנמלך, הופיע ברשימת המניעויות של חיות בשל הקשר שלה עם אשתו. התברר, כי ליאת בנמלך עבדה בלשכתה של חיות עד 2012, בעוד המינוי היה בשנת 2018; תקופת המניעות הקבועה בכללי האתיקה לשופטים היא שנתיים. שמו של אסף בנמלך הוסר מרשימת המניעויות כבר ב-2016.
הרביעי היה טיפולה של חיות בערעורים על החלטות של השופטת ענת ברון, כאשר זו כיהנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני מינויה לעליון בשנת 2015. חיות וברון מיודדות, וחיות פסלה את עצמה מדיון בוועדה על בחירתה של ברון לעליון. חיות הסבירה, כי יש הבדל גדול בין דיון בערעור לגופה של ההחלטה לבין מינוי שופט שהוא מטבעו לגופו של האדם. בהקשר זה מקבל שהם את חששה של חיות, לפיו קבלת עמדתו של קרעי - תוביל להגבלות ניכרות על יכולתם של שופטים בכל ערכאות הערעור לדון בהחלטות שקיבלו חבריהם-לשעבר לערכאה הנמוכה יותר.
החמישי היה קבלתה של עו"ד טל ארדינסט, בתו של עו"ד גיורא ארדינסט, להתמחות בלשכתה של חיות בשנת 2013 - למרות הידידות בין חיות לבין אביה, שהופיע ברשימת המניעויות שלה מאז 2010. חיות הסבירה, שהעובדה האחרונה נבעה מכך שארדינסט היה עורך דינה של חברות הזנק שבעלה, עו"ד דוד חיות, רכש חלק ממניותיה. הידידות בין שני הזוגות נוצרה רק בשנת 2016, שנתיים לאחר סיום ההתמחות של טל ארדינסט. האחרונה הייתה רק הרביעית בין חמשת המועמדים להתמחות שהגישה חיות לנשיא דאז, אשר גרוניס, אשר החליט לשבץ אותה בלשכתה של חיות, תוך שהוא ער לקשר בינה לבין גיורא ארדינסט.
שהם מסכם: "העובדות השונות שמסרה הנשיאה בתגובתה, באשר לזמנים הרלוונטיים לטענות נשוא התלונה, כמו גם לטיב ומשך ההיכרויות שלה עם הגורמים המעורבים, נמסרו מידיעתה האישית, ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בהן... לא מצאתי כי באיזו מבין הפעולות נשוא התלונה פעלה הנשיאה תוך ניגוד עניינים".
