אדם אינו חייב לגלות לבן/בת זוגו לפני נישואיהם מהי נטייתו המינית ומהי מידת אמונתו הדתית. כך קובע לראשונה (יום ב', 16.8.21) בית המשפט העליון. מדובר בקביעה במישור המשפטי, אשר משמעותה היא שהימנעות מגילוי שכזה אינה מאפשרת הגשת תביעת נזיקין.
השופטת
יעל וילנר פותחת באומרה, כי "על אף שמבחינה עקרונית הוכרה, ככלל, תחולתם של דיני הנזיקין ודיני החוזים אף במערכת היחסים שבין בני זוג, הרי שבשנים האחרונות הובהר בפסיקה כי אין להכיר בכל עילות התביעה במשפט הפרטי ביחסים שבין בני זוג, וזאת מטעמים של מדיניות משפטית... שאלות נוקבות ומורכבות אלה בדבר יכולתו של המשפט להכתיב לבני הזוג מה עליהם לגלות ולספר האחד לשני טרם הנישואין או במהלכם, נותרו כשאלות פתוחות אשר לא התבררו לעומקן עד כה".
לדעת וילנר, יש לדון בחובת הגילוי טרום הנישואין בחלוקה לשלוש קבוצות. האחת היא הקשרים כלכליים, הכוללת נתונים רלוונטיים על מצבו הכלכלי של האדם לקראת חתימת הסכם ממון (או בעת גירושין). השנייה היא הקשרים אינטימיים, הכוללים את רגשותיו האמיתיים כלפי בן/בת זוגו, התנסויות מיניות עם אחרים, אמונותיו הדתיות, השקפת עולמו ועוד. השלישית היא מרכיבים מהותיים בחייו ובמיהותו, כולל מצב רפואי חריג והשתייכות לדת אחרת.
הכלים המשפטיים אינם המסגרת המתאימה
בעוד על הקבוצה הראשונה קיימת חובת גילוי ואף רצוי לממש אותה באמצעים משפטיים, וילנר סבורה שאין להטיל חובה כזו על הקבוצה השנייה. "היבטים אלו בחייו של אדם ספונים עמוק בנבכי נפשו, במרחב הפרטי והאינטימי ביותר שלו עם עצמו, עם נשמתו. הם נובעים, ככלל, מתחושותיו ורגשותיו האישיות של האדם, הם דינמיים והיבטים שונים בהם עשויים להשתנות לאורך חייו של האדם. המשפט והכלים המשפטיים אינם המסגרת המתאימה לריפוי כאבי לב כתוצאה ממערכות יחסים בין בני זוג שבאו אל קיצן או 'לסגירת חשבונות' בשל אכזבות רגשיות", היא מסבירה.
לגבי הקבוצה השלישית אומרת וילנר, "כי במקרים מסוג זה, שאלת קיומה של חובת הגילוי והיקפה היא שאלה קשה ומורכבת במיוחד, נוכח הקושי הממשי בשרטוט קו גבול בין המקרים המובהקים שבהם ראוי יהיה להושיט סעד לנפגע לבין המקרים שמטעמים של מדיניות משפטית מוטב לו למשפט למשוך ידיו מלדון בהם". וילנר ממשיכה וקובעת, כי אין חובה משפטית לגלות נטיות מיניות משום שזהו נושא שבית המשפט אינו צריך לעסוק בו.
וילנר מוסיפה: "הנטייה המינית של האדם, היותו הומוסקסואל, הטרוסקסואל או ביסקסואל - אם הוא נמשך מינית לגברים או לנשים, אם הוא מעורב רגשית עם גברים או עם נשים, אם הוא מעוניין לחלוק את חייו הזוגיים עם גברים או נשים, כל אלה ועוד, הן שאלות הנוגעות, בעיקרו של דבר, לתחושותיו ולרגשותיו האישיים והפרטיים ביותר של האדם, לעצמיותו ולזהותו הפנימית. הכרה בחובתו המשפטית (וכאמור, להבדיל מהמוסרית) של אדם לשתף את בן זוגו האחר בכל אלה, דקדוק משפטי וחקירה ליטיגטורית בהם, עלולים לפגוע קשות בפרטיות של האדם ביחס להיבטים האישיים והאינטימיים ביותר הקשורים למרחבו הפרטי ולעולמו שלו.
"קביעת חובת גילוי בהיבטים האמורים גם אינה רצויה מבחינת ההשלכות שעלולות להתלוות לה - הגבלת האוטונומיה של האדם והגבלת חרותו לעצב את סיפור חייו במהלך הנישואין, שהרי היבטים אלה, בכל הנוגע להכרה העצמית בהם, יכולים להשתנות על ציר הזמן, בהתאם לתפיסותיו של האדם את עצמו בתקופות שונות בחייו, לגיבוש זהותו הפנימית, למפגשים הבינאישיים אותם חווה, ובהתאם לחברה ולתרבות בה הוא חי".
למנוע הצפה של בתי המשפט
בפיה של וילנר גם נימוק מעשי: "קיים חשש להצפת בתי המשפט בתביעות בגין הצגת מצג מסוים של בן זוג כלפי בן זוגו בעניינים אישיים-אינטימיים, המבוססת על תחושות ורגשות הספונים בנבכי נפשו של האדם, ואשר מטיבם וטבעם, כאמור, עשויים להשתנות וללבוש צורות שונות לאורך שנות חייו של אדם. תוצאה זו אינה רצויה אף משיקולים מעשיים ותועלתניים של מניעת השקעת משאבי מערכת המשפט לבירור רגשותיו והרהורי לבו של אדם ביחס לעצמו ולבן או לבת זוגו".
וילנר קובעת את אותה הלכה לגבי מידת הדבקות הדתית: "נראה כי השאלה אם אדם הוא דתי או לא אינה נתונה למדידה או הכרעה חיצונית או אובייקטיבית, והלכה למעשה, היא מהמאפיינים המצויים במובהק בתוככי הקטגוריה השנייה אשר הוצגה לעיל ואשר עניינה בעניינים אישיים ורגשיים הנוגעים לדעותיו, להגדרתו העצמית ולאמונותיו של בן הזוג. כמו-כן, הגדרתו העצמית של אדם על המנעד הדתי הרחב אף יכולה להשתנות לאורך השנים, והיא אינה בהכרח סטטית או בינרית.
"...בתי המשפט אינם יכולים לבחון את כנות הצהרותיו של מי שמיקם עצמו על הספקטרום הדתי בפני בן זוגו טרם הנישואין, ואינו יכול לבחון את הטעמים שהובילו לשינוי מהצהרות אלה. מערכת היחסים הזוגית של בני זוג נשואים צפויה להימשך שנים רבות, שבהן, מטבע הדברים, בני הזוג משתנים בהיבטים שונים בחייהם, וההיבט הדתי-האמוני-ההלכתי הוא אחד מהיבטים אלו, שבהם - מכל הטעמים שנזכרו לעיל - אין זה מקומה של מערכת המשפט להתערב".
הבעל הדתי התגלה כהומוסקואל
השופטים
עוזי פוגלמן ו
נעם סולברג הסכימו עם וילנר לגבי העדר חובת גילוי משפטית בנוגע לנטיות מיניות ולאמונה דתית, תוך שהם מדגישים שמדובר בצד המשפטי בלבד ולא בצד המוסרי. פוגלמן וסולברג גם הסתייגו משלוש הקבוצות שהציעה וילנר, באומרם שהתיק הנוכחי אינו מצריך הכרעת רוחב שכזו. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של אדם דתי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הורה לבית המשפט למשפחה לדון לגופה בתביעת אשתו לשעבר, אשר גילתה לאחר עשר שנות נישואין (ושלוש בנות) שהוא הומוסקסואל. בית המשפט למשפחה דחה על הסף את התביעה, והעליון אימץ את דעתו.
את הגבר ייצגו עוה"ד שמואל מורן ויפעת שכטר; את האישה ייצגו עוה"ד אריאל עטרי, דב פרומר ותרצה פאוסט-גילה; ואת האגודה לזכויות הפרט - עו"ד
חגי קלעי,
אור קרבקי ועידו כהן.
