בית המשפט העליון התערב בשלוש השנים האחרונות, בצורה מלאה או חלקית, ב-68.5% מהערעורים על פסקי הדין וההחלטות המהותיות של השופטת
מיכל אגמון-גונן. לעומת זאת, הייתה התערבות ב-4% בלבד מהתיקים בהם פסקה השופטת
רות רונן ואשר הגיעו לערעור. כך עולה מבדיקת News1 בנוגע לעשרה מבין 11 השופטים הנכללים ברשימת המועמדים לבית המשפט העליון, אותה פרסם השר
גדעון סער בשבוע שעבר.
הבדיקה נערכה בתיקי ערעורים שהוכרעו בין 1.1.18 לבין 30.9.21, יום פרסום רשימות המועמדים. היא כללה הן פסקי דין והן החלטות מהותיות - גם בבתי המשפט המחוזיים וגם בבית המשפט העליון. כלומר: הבדיקה הקיפה מקרים בהם ההתערבות הייתה בדמות פסק דין או בדמות החלטה, כאשר הללו נגעו הן לפסקי דין סופיים והן להחלטות ביניים מהותיות (כמו בקשות לתביעות ייצוגיות, בקשות בתחום חדלות הפרעון והארכות מעצר). לא נכללה בה נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, רויטל יפה-כ"ץ, משום שבית המשפט העליון הכריע בארבעה ערעורים בלבד על פסקי דינה - מספר נמוך מכדי להוות מדגם (כל הערעורים נדחו).
שיעור ההתערבות הוא נתון סטטיסטי שניתן להסיק ממנו מסקנות שונות ואף מנוגדות, והצגתו כאן אינה מהווה הבעת דעה כלשהי. יש שיראו את ריבוי ההתערבויות כהוכחה לריבוי טעויות בפסיקה המקורית או להתעלמות מן הפסיקה המחייבת של בית המשפט העליון. כמו-כן ניתן לטעון, כי שופט שכזה מפגין עצמאות-יתר, שאינה מתאימה לבית המשפט העליון בו יש 15 שופטים בלבד שכולם יושבים זה עם זה בהרכבים רנדומליים. אחרים יטענו את ההפך: מדובר בשופטים בעלי חשיבה מקורית, שאינם חוששים להביע את דעתם ואף ללכת בניגוד לזרם. רק פסיקה בערכאה הדיונית שמדי פעם תהיה מנוגדת לזו המחייב, ניתן להמשיך ולטעון, סוללת את הדרך לשינוי ההלכות בידי ערכאת הערעור.
כמה הערות טכניות לגבי המדידה: חזרה מערעור בהמלצת בית המשפט נספרה כדחייתו, משום ששופטי העליון הביעו בגלוי את כוונתם לדחותו. החזרה לדיון נוסף בערכאה הדיונית נחשבת לקבלה חלקית של הערעור, משום שביהמ"ש העליון לא ביטל את פסק הדין המקורי - אך גם לא אימץ אותו. גם הסכם פשרה בהמלצת השופטים נחשב לקבלה חלקית של הערעור, משום שהוא מהווה בפועל דרך ביניים בין קבלתו לבין דחייתו. כאשר שופט היה חלק מהרכב שפסק דינו נבחן בערעור, הוא נחשב כאילו כתב אותו לבדו - משום שהוא נושא באחריות המלאה לפסיקה, גם אם לא כתב בעצמו את פסק הדין. המדידה אינה כוללת בקשות רשות ערעור שנדחו על הסף, בעיקר משום שמדובר בגלגול שלישי (כאשר פסק הדין במחוזי היה בערעור על בית משפט השלום או על ערכאה קודמת אחרת).
שיעור ההתערבות הממוצע של בית המשפט העליון עומד על 33%, כאשר ערעורים התקבלו בצורה מלאה ב-13% מהמקרים ובצורה חלקית ב-20% נוספים. שיעור התערבות כולל מעל הממוצע הוא אצל אגמון-גונן,
רם וינוגרד (42.5%),
רון סוקול (40%),
תמר בזק-רפפורט (39%) ו
חאלד כבוב (35%).
צבי ויצמן מצוי בדיוק בשיעור הממוצע. מתחת לממוצע נמצאים
גרשון גונטובניק (30%),
אליהו ביתן (28.5%),
גילה כנפי-שטייניץ (9%, עם מעט ערעורים) ורונן.