ח"כ ענבר בזק: "זו מכת מדינה שלא פוסחת על-אף משק. ב-2020 היו 2,172 אירועי פשיעה חקלאית. 6 אירועים ביום. בממוצע 12 אירועים בשנה למשק. הנזקים נאמדים ב-1.3 מיליארד שקל, ואין מי שמבטח. אם יש ביטוח אז הפרמיות מאוד גבוהות. ב-70% מהתיקים שנסגרו העבריין לא ידוע. זה כשל של המשטרה". ח"כ אופיר כץ: "רק הבוקר ראינו עוד מקרה. זה אותו דפוס שחוזר על עצמו. אם גובים דמי חסות, למה המשטרה לא שמה ניידת לחכות להם?" ח"כ רות וסרמן לנדה: "הנחנו הצעת חוק החמרת ענישה על דמי חסות. הפשיעה חקלאית היא חלק מזה. יש ירידה בדיווחים כי יש העדר אמון במערכת המשפט, לכן אנשים בוחרים לא לדווח. אנשים גם חוששים שהמידע המדווח אינו חסוי, וגם לזה דאגנו בהצעת החוק". ח"כ עמיחי שיקלי: "יש את עניין השב"חים כי התפר הזה הוא התפר בין ביטחון לביטחון פנים. כי החבר'ה עוברים את הגדר ואז הם מבצעים פעילות עבריינית בתוך רשויות המדינה ואז לרשויות אין מה לעשות עם העבריינים, כי הם אפילו לא אזרחי המדינה". עו"ד ירון סעדון מפרקליטות המדינה חשף בפני הוועדה כי "בפרקליטת מחוז הצפון לא היו תיקים של פשיעה חקלאית. בדרום תיק אחד או שניים. כולם מטופלים בתביעה המשטרתית, והפרקליטות מטפלת רק במקרי קצה כמו ריבוי נאשמים או תיקים מיוחדים. אם יש ענישה שאינה מספקת בערכאת השלום, אנו מגישים ערעור ומגדילים ענישה. במחוזי בבאר שבע עונש הוכפל מ-9 חודשי מאסר ל-18, וגם נפסק פיצוי לחקלאי. הגשנו 3 ערעורים ובכולם הוכפלה הענישה".

דובי אמיתי, יו"ר התאחדות האיכרים והמגזר העסקי, הציע: "צריכה לצאת קריאה מהוועדה לשר לביטחון פנים, עמר בר-לב, להקים את הקבינט לביטחון פנים, כפי שיש קבינט ביטחוני, על-מנת שישבו בו כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, גורמי האכיפה, השפיטה, נציגי החקלאים והמתנדבים, על-מנת לתכלל ולהגיע לפתרונות אמתיים וכן לפתוח שולחנות עגולים במחוזות שיביאו את המידע מהשטח". איציק חולבסקי, ראש המועצה האזורית מגידו: "המועצה חוקקה חוק עזר שלה, לפיו פקח של המועצה יכול לעצור כל רכב שיורד מדרך עפר שמוגדרת בשטח ויש לו את הסמכות לעצור אותו להגיש דוח נגדו". ח"כ מאיר יצחק הלוי: "אני לא יכול שלא לקשור את הפשיעה חקלאית לאלימות הרווחת על כל גווניה. יש 'טרנד' מטורף לגנוב. זה הפך חלק מבילוי לעבור דרך מטעים ולמלא שקים. זו תקלה בתרבות". ח"כ רם שפע: "זו אחריות המדינה. החקלאות בישראל תחת התקפה מתמדת. ברגע שנבין שהדבר הזה לא מטופל כראוי, נבין שזו הזדמנות לשים משאבים ולתת מענה ולא לחכות שהטיפול באלימות בחברה הערבית יפתור גם את זה".