שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון, החליטה (יום ה', 18.11.21) שלא להעניק
לפרופ' עודד גולדרייך את פרס ישראל בתחומי המתימטיקה והמחשב. הנושא עשוי להגיע שוב לפתחו של בג"ץ, אשר ביטל לפני שלושה את החלטת שר החינוך הקודם, יואב גלנט, שלא להעניק את הפרס לגולדרייך בנימוק שהוא תומך בתנועת החרם על ישראל (BDS). בכך קיבל בג"ץ את עתירתה של ועדת הפרס - עתירה ראשונה מסוגה - נגד החלטתו של גלנט; גולדרייך עצמו לא עתר.
השופטים נעם סולברג ויעל וילנר קבעו בחודש אוגוסט, כי על שאשא-ביטון לשקול שוב את ההחלטה, בעוד השופט יצחק עמית סבר שיש להורות לה להעניק את הפרס. לנוכח פסיקתו העקבית של בג"ץ, לפיה הפרס ניתן על הישגים ספציפיים ואין להביא בחשבון שיקולים שמחוץ לתחום בו הוא מוענק, ייתכן שבג"ץ יכפה על שאשא-ביטחון להעניק את הפרס.
בפברואר 2021 החליטה ועדת השופטים פה אחד להעניק את הפרס לגולדרייך על תרומות מעמיקות ופורצות דרך בתחומי מחקריו. גלנט הסביר לבג"ץ, כי תרומתו של גולדרייך למדינה באמצעות מחקריו "מתקזזת" אל מול פעילותו להחרמת מוסדות מחקר ישראלים, המחלישה את האקדמיה הישראלית ופוגעת בחוסנה של המדינה.
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלדבליט, התנגד לעמדתו של גלנט וסבר, כי עניינו של גולדרייך אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הוועדה, ועל כן יש לאשר את החלטתה ולהעניק לו את הפרס.
עמית קיבל את עמדתו של מנדלבליט בהזכירו את ההלכה לפיה שיקולי הוועדה בבואה להמליץ על מתן הפרס הם שיקולי מקצועיות ומצוינות בלבד, בעוד שדעות אישיות והתבטאויות של מועמדים לפרס בנושאים שאינם נוגעים לתחום המקצועי - אין מקומם במערך השיקולים שלה. הוא הכיר בכך שתמיכה ב-BDS יכולה לשלול את הפרס, אך ציין, כי גולדרייך חזר והבהיר, כי אינו תומך בתנועת ה-BDS. עובדה זו, אמר עמית, בצירוף חלוף הזמן מאז שנחתמו רוב המכתבים והעצומות עליהם הסתמך גלנט (שחלקם נחתמו מספר שנים לפני חקיקתו של חוק החרם), מובילה למסקנה, כי לא התגבשה עילה שלא לאשר את הענקת הפרס.
עמית הדגיש: "יש להבחין בין דעותיו האישיות של מקבל הפרס, גם אם מקוממות וקיצוניות ושנויות במחלוקת, לבין הנושא המקצועי המסור לוועדת הפרס. מתן פרס ישראל לפלוני או לאלמוני אין בו משום 'הסכמה' לדעותיו ולהליכותיו של אותו מועמד... אכן, הפרס הוא ממלכתי אך אינו אמור לשקף קונצנזוס של הציבור. אין בתקנון הפרס תנאי סף לפיו על ועדת השופטים לבחור רק במי שאוחז בדעות שהן בקונצנזוס הציבורי".
קריאה לחרם יכולה לשלול את הפרס
סולברג ציין, כי השיקול המרכזי בבחירת זוכה בפרס ישראל הוא מידת הצטיינותו ותרומתו המקצועית, בעוד שאישיותו המלבבת או נועם הליכותיו אינם עומדים למבחן. המגמה היא למנוע פוליטיזציה של הפרס, מתוך הבנה, כי גלישה מן התחום המקצועי אל האישי, אשר מטיבו עמום יותר, עלולה להיות כחומר ביד היוצר. בית המשפט העליון איננו "ועדת על" להענקת פרס ישראל ולא על שופטי בג"ץ להעניק במו ידיהם ובצורה חסרת תקדים את פרס ישראל. לפיכך, משלא נשקלו השיקולים המתאימים בידי גלנט, יש להביא את העניין לשאשא-ביטון, על-מנת שתשקול את הסוגיה כדבעי ותחליט כהלכה.
סולברג הוסיף, כי יש לראות את דבריו של גולדרייך בחומרה רבה, וכי עקרונית - גם קריאה לחרם על אדם מסוים ועל מוסד מסוים (ולא רק על המדינה או האקדמיה הישראלית בכללה) עשויה להוות עילה לשלילת פרס ישראל. לדבריו, על שאשא-ביטון לשקול במיוחד את קריאתו של גולדרייך בתחילת השנה הנוכחית להפסיק שיתופי פעולה של האיחוד האירופי עם אוניברסיטת אריאל - אך בהתאם להלכה בנוגע להתערבות המצומצמת מאוד של השר בהחלטות הוועדה.
וילנר ציינה: "בבחינת מועמדותו של אדם לזכייה בפרס ישראל, הכלל הוא כי יישקלו אך תרומתו וסגולותיו המקצועיות של המועמד בתחום שלגביו עתיד להינתן הפרס... מתן משקל לשיקולים 'חיצוניים', כגון סוגיות חברתיות-ערכיות אשר אינן נוגעות לעשייתו המקצועית של המועמד לפרס ישראל, הוא אך בבחינת חריג שבחריג לכלל המתואר, אשר שמור למקרים נדירים וקיצוניים ביותר".
וילנר הסכימה גם היא, כי יש לראות בחומרה רבה את קריאתו של גולדרייך לחרם על אוניברסיטת אריאל, וכי ברמה העקרונית - קריאה כזאת עשויה להיות גורם חיצוני שיש להביא בחשבון בעת הענקת פרס ישראל. "ואולם, השאלה העומדת להכרעתה של שרת החינוך היא אם יש בחתימת פרופ' גולדרייך על העצומה בראשית שנת 2021, משום נסיבה חיצונית חריגה ויוצאת דופן שיש בה כדי להצדיק את שלילת פרס ישראל ממנו, חרף הישגיו המקצועיים וטיבו המקצועי המובהק של הפרס".