ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון תתחיל ב-1.1.23 לשמוע את האישים להם שלחה מכתבי אזהרה ואת העדים מטעמם. כך הודיעו (24.11.22) השופטת בדימוס דבורה ברלינר, הרב מרדכי קרליץ ואלוף (מיל') שלמה ינאי ל-18 המוזהרים. בראש המוזהרים עומדים: ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, שהיה ראש הממשלה בעת האסון לפני שנתיים; השר לביטחון פנים לשעבר ומי שעשוי להתמנות לשר בכיר או ליו"ר הכנסת, אמיר אוחנה; השר לשירותי דת לשעבר, יעקב אביטן, המיועד לחזור למשרד זה; מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב קובי שבתאי; ומי שהיה מפקד מחוז צפון, ניצב בדימוס שמעון לביא. יתר המוזהרים הם: תת-ניצב שלום אביטן, שהיה מפקד מרחב העמקים; תת-ניצב מוריס חן, שהיה ראש חטיבת רישוי ואבטחה; סגן-ניצב יוסף מנצור, מפקד משטרת נוף הגליל; רב-פקד שמואל פיtמנטה, ראש ענף אבטחה ורישוי במחוז צפון; פקד אסף שייך, קצין מודיעין ובילוש במשטרת נוף הגליל; עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל; עודד פלוס, שהיה מנכ"ל המשרד לשירותי דת; הרב יוסף שוינגר, מנהל המרכז למקומות הקדושים; הרב שמואל רבינוביץ, יו"ר ועדת החמישה ורב המקומות הקדושים; עאמר חליליה, מהנדס הבטיחות של הילולת תשפ"א; ראובן בן-גל, מנהל האבטחה הראשי של ההילולה; שמעון מלכה, מנהל אבטחה בהילולה; ומאיר קרליבך, מנהל עמותת הכנסת אורחים. הוועדה ביקשה מן המוזהרים להודיע לה עד 10.10.22 האם ברצונם להשמיע את דבריהם בפניה, ואם כן - האם בעצמם או באמצעות עורכי דינם; וכן האם ברצונם לזמן עדים, ואם כן - מי ומהו הקשר שלו לאסון. המוזהרים יכולים לזמן עדים שכבר שמעה הוועדה. בכוונתה לקיים את הדיון בימי ראשון, שלישי וחמישי מדי שבוע. הוועדה היא שתקבע את סדר שמיעת המוזהרים והעדים. עם משלוח מכתבי האזהרה בחודש אוגוסט אמרו ברלינר, הרב קרליץ וינאי, כי החליטו להתמקד במי שמילאו תפקידים בכירים בזמן האסון, וזאת מטעמי יעילות. הם הדגישו, כי "נחשפו בפנינו כשלים מרובים והתנהלות שאינה מניחה את הדעת מצד גורמים שעסקו בנושא לאורך השנים". אולם, על-מנת להגיש את המסקנות בהקדם, "לא נידרש לכל מי שהייתה לו נגיעה לנושאים שנחקרו". לפיכך, כאמור, האזהרות הן רק למי שכיהנו בזמן האסון ולא למי שקדמו להם (כגון גלעד ארדן ורוני אלשיך). בהסבירם את הקריטריונים למשלוח האזהרות, אמרו חברי הוועדה: "בחנו את הכשלים שנתגלו לכאורה בתפקידו, את מידת חומרתם ואת מרכזיותם. כן הבאנו בחשבון את התפקיד שמילא אותו גורם באסון ואת מידת בכירותו. ביקשנו להביא לידי ביטוי את תפיסתנו, לפיה בעלי תפקידים ציבוריים בכירים, להם מוענקות סמכויות נרחבות ומשמעותיות, נדרשים לשאת באחריות. ראינו חשיבות יתרה בהבהרת נורמות ההתנהגות המצופות מהם, כל אחד לפי תפקידו ולפי העניין. סברנו כי נכון שנעסוק גם בגורצים נוספים, אשר בתפקידם היו לכאורה כשלים חמורים בבעלי נגיעה ישירה לאירוע".