לעומת זאת קובעת טולקובסקי, כי לאחר שהשתיים הבהירו שהקשר היה בהסכמה - לא הייתה הצדקה לחקירה שכללה שאלות בוטות ומשפילות, לרבות ירידה לפרטי פרטים ותיאורים פלסטיים של המעשים המיניים. מיצוי החקירה, לרבות בירור שאלת ההסכמה לקיום הקשר המיני, יכולים וצריכים היו להיעשות בצורה מכבדת ומכובדת, ללא הפעלת לחץ בדרך של שאלות בוטות ופולשניות, איום במעבר לחקירה באזהרה, או רמיזות בדבר סיכון מקום עבודתן של התובעות. התנהלותם של החוקרים מהווה סטייה מסטנדרט הזהירות הסביר שמצופה מרשויות החקירה, ממשיכה טולקובסקי. על החוקרים הייתה מוטלת החובה להגן על זכויותיהן של התובעות, שנחקרו כעדות, מפני פגיעה בלתי מידתית בכבודן ובפרטיותן. בנסיבות אלה, יש לשתיים עילת תביעה מכוח עוולת הרשלנות, בגין הנזק שנגרם להן בשל אותן שאלות ואמירות מיותרות ופוגעניות שלא נדרשו באופן סביר לחקירה. עוד אומרת טולקובסקי, כי נוכח העובדה שבתחילת חקירתה של התובעת 1 הייתה אפשרות שהיא נפגעת עבירת מין, היה מקום ליידע אותה בדבר זכותה להיות מלווה בחקירה על-ידי אדם אחר לפי בחירתה. לגבי סכום הפיצוי אומרת טולקובסקי, כי הוא יינתן רק על עוגמת הנפש היתרה בשל השאלות המיותרות, ולא בשל החקירה עצמה. כמו-כן, יש להתחשב בהתנהלותה של כל אחת מהתובעות ושיתוף הפעולה שלה בחקירה. התובעת 1 לא שיתפה פעולה וניסתה להסתיר את הקשר המיני בינה לבין שחם, שאותו הגדירה בתחילת החקירה כקשר חברי גרידא, זאת בניגוד לחובתה לומר אמת ולשתף פעולה עם חקירת מח"ש. התנהלותה זו תרמה במידה רבה להארכת משך החקירה. עם זאת, לא הייתה הצדקה לשאלות שעניינן ירידה לפרטי פרטים של המעשה המיני, לאחר שהתובעת הבהירה כי לא נעשה דבר בניגוד להסכמתה. לאור זאת קבעה טולקובסקי, כי מח"ש תפצה אותה ב-80,000 שקל. התובעת 2 הבהירה כבר בתחילת חקירתה, כי מדובר היה בקשר מיני בהסכמה, וחזרה והבהירה בצורה מפורשת, שלא נעשה דבר בניגוד לרצונה או שלא בהסכמתה. לאור זאת, אומרת טולקובסקי, השאלות שנשאלה בצורה בוטה ומשפילה אודות פרטי הקשר המיני תוך ירידה לתיאורים פלסטיים מפורטים, לא נדרשו לצורכי החקירה, ולכן היא תקבל פיצוי של 150,000 שקל. מח"ש גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל לשתי התובעות.