לדידי, הכנסת מוסמכת לחוקק חוק פרסונלי, אך ראוי כי הדבר ייעשה בנסיבות חריגות ומיוחדות. לכן, השאלה אם חוק מסוים הוא פרסונלי היא אך השלב הראשון, ובשלב השני יש לבחון את הצידוק לכך, ובהתאם, אם לפסול את החוק בשל היותו פרסונלי. מבלי לקבוע מסמרות, מקומה של חקיקה פרסונלית הוא כאשר השעה צריכה לכך, לנוכח צורך ציבורי-כללי דוחק, ולא כאמצעי לפתרון בעיה אישית מזדמנת.
לגישתו של חברי, השופט [נעם] סולברג, "אין לזהות נורמה כפרסונלית, כל עוד לשונה היא כללית" מן הטעם ש"אין בידינו הכלים לקבוע כי הנורמות הללו נגועות בתכלית פרסונלית פסולה". גישה זו שוללת למעשה את האפשרות לסווג את הקטגוריה של קבוצת המקרים שבהם אין בלשון החוק רמז למימד פרסונלי. לפי שיטה זו, גם אם המכוננים יזעקו בקול גדול מעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן כי תכלית החקיקה היא פרסונלית, גם אם ברי לכל בר בי רב דחד יומא כי התכלית היא פרסונלית - גם אז די יהיה לעטוף את החוק בלשון ניטרלית של נורמה כללית כדי להוציאו מכלל פרסונליות.
את שרואה חברי, השופט סולברג, כערפל סמיך שנלווה למסע, אני רואה כאור שמש בהיר המאיר את דרכנו למסקנה הבלתי נמנעת כי לפנינו חוק פרסונלי. על דרך השלילה אומר כי אם במקרה הקיצוני דנן לא נגיע למסקנה זו, הרי שבכל מקרה המשתייך לקטגוריה השלישית של מקרים, בהתאם לסיווג שערכו חברי השופטים [עוזי] פוגלמן וסולברג, ניתן יהיה לטעון כי בשל לשונו הניטרלית-כללית של החוק אין לראותו כחוק פרסונלי. חוק שהורתו פרסונלית, מגיב לאירועים כמו חוק פרסונלי, משפיע מיידית על סביבתו כמו חוק פרסונלי, ומעיד על עצמו לכל אורך הליכי החקיקה שהוא חוק פרסונלי - הוא חוק פרסונלי.
המרכיבים השונים בהצטברותם
על-רקע לוח זמנים זה, קל לזהות את המרכיבים השונים בהצטברותם מצביעים על כך שהתיקון לחוק היסוד טבול בפרסונליות מכף רגל ועד ראש, הן במניע והן בתכלית:
- העיתוי: למעלה מחמישים שנה נותר על-כנו הסדר הנבצרות בחוק יסוד הממשלה. כנסת באה והלכה, ממשלות התחלפו, ראש ממשלה הוכרז כנבצר (אריק שרון), מספר עתירות הוגשו בנושא נבצרות ראש הממשלה - וכל אותה עת לא נעשה דבר לשינוי חוק היסוד. רק בעקבות החלטת השופטת ברק-ארז בעתירות הנבצרות (החלטה טכנית במהותה, שניתנת כדבר שבשגרה על-ידי השופט התורן), נזעקו המכוננים לקבוע הסדר נבצרות חדש בהצעת חוק שהוגשה תוך עשרה ימים לאחר ההחלטה.
- מסלול מיוחד ומהיר: כאמור, הוקמה ועדה מיוחדת לצורך תיקון חוק היסוד. הליכי התיקון הסתיימו תוך כחודש, וניתנה לו קדימות על פני תיקונים שנכללו ב"רפורמה המשפטית" כמו עילת הסבירות ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, דבר שמלמד על "הבהילות" שחש המכונן.
- האפקט המיידי: התוצאה האופרטיבית של החלתו המיידית של התיקון לחוק היסוד הייתה מחיקת עתירות הנבצרות והסרת החשש מפני אפשרות להכריז על נבצרות ראש הממשלה שלא מטעמי בריאות.
- כוונת המכוננים: כפי שבאה לידי ביטוי בדברי חברי הוועדה - החל מאמירתו של ח"כ [משה] ארבל כי המדובר ב"חוק השופטת ברק-ארז", דרך שלל אמירות והתבטאויות, לרבות אלה של יו"ר הוועדה, וכלה בח"כ [משה] סעדה שהסביר לח"כ [אפרת] רייטן: "פשיטא שבגלל זה חוקקנו".
- האקדח המעשן: מסך הבערות הוסט מלוא רוחבו וקומתו שעות ספורות לאחר שהתקבל התיקון לחוק היסוד, כאשר ראש הממשלה, אשר מושפע מיד מהסדר הנבצרות, התייצב והכריז: "איימו להוציא אותי כראש הממשלה לנבצרות... עד כאן. אני נכנס לאירוע". אין מדובר בפרשנות שגויה של ראש הממשלה ולניסיון בלתי צליח להתגבר על ניגוד העניינים, אלא בהבנה נכונה של התוצאה הנורמטיבית הנובעת מהסדר הנבצרות החדש, שלפיו נשללו כל חשש וכל אפשרות להוצאתו לנבצרות מסיבות "תפקודיות".
- תוכן התיקון: אקדים ואבהיר כי אין בדעתי לדון בתוקפו של התיקון לגופו, באשר הדבר חורג מגדרו של הצו על תנאי שעניינו אך בתחולתו של התיקון. אולם תוכנו של התיקון מעיד גם על אופיו הפרסונלי. אלמלא הוסט מסך הבערות לכל אורך הליכי החקיקה, ספק אם היה מתקבל הסדר נבצרות כה נוקשה.
הסדר נבצרות כה נוקשה, עוצב כאשר דמותו וצרכיו המיידיים של ראש הממשלה הנוכחי עמדו נגד עיני המכוננים. לא מן הנמנע כי אילו הסדר הנבצרות היה מעוצב מאחורי מסך הבערות, מתוך ראייה משטרית רחבה ומרחיקת ראות, היה ההסדר מעוצב באופן נוקשה פחות. לא למותר לציין כי ההסדר החדש כשל בהזדמנות הראשונה שבה היה צורך להפעילו, לאחר שלא היה הרוב הנדרש של שני שלישים בוועדת הכנסת לאשר בדיעבד הוצאה לנבצרות של ראש הממשלה, בעקבות אשפוזו הקצר בבית חולים.
- תחולת התיקון: על-אף שמדובר בתיקון לחוק יסוד, על-אף שהתיקון נעשה בתגובה לחשש שמא יוכרז על נבצרות ראש ממשלה מסוים, על-אף שלכאורה לא היה מקום לבהילות בתיקון ההסדר שעמד על מכונו כיובל שנים - על-אף כל אלה, הכנסת לא דחתה את תחולתו של התיקון. אילו כך נעשה, ניתן היה לומר כי התכלית הופרדה מהמניע ואינה פרסונלית.
