"מערכת אכיפת החוק מהווה אומנם חלק מן הרשות המבצעת, אך היא בשום אופן אינה יכולה לשמש כלי בידי השלטון לדיכוי מחאות נגדו וחלילה לה שתיתפס על-ידי הציבור ככזו שמושפעת מעמדת הממשלה בקבלת החלטות על העמדה לדין של מוחים נגד הממשלה". כך מדגישה (20.2.24) היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, בתגובה למה שהיא מתארת כ"ניסיון של הממשלה או מי מחבריה, להשפיע על אופן הפעלת הכוח המשטרתי באירועי המחאה נגד הרפורמה, ולהוביל להגשת מספר גדול יותר של כתבי אישום בעניינם של משתתפים באירועי מחאה". הדברים נאמרים בתגובת של מיארה לעתירתו של השר יצחק וסרלאוף, אשר ביקש אשתקד להורות על קידום הגשת כתבי אישום "כנגד חוסמי צירים וכבישים וכנגד מובילי ומארגני חסימות הצירים" במסגרת המחאה נגד הרפורמה המשפטית. מיארה מציינת, כי הפרקליטות הציעה לווסרלאוף, לאחר פרוץ המלחמה, למחוק את עתירתו תוך שמירת טענותיו - אך הוא עמד עליה. מיארה מוסיפה: "למקרא העתירה עלול להיווצר, יש מאין, רושם מוטעה לחלוטין, כאילו נקבעה מדיניות להקל עם מוחים נגד הרפורמה. אולם, מערכת אכיפת החוק אינה מקבלת החלטות בדבר העמדה לדין בדרך של השוואות כוללניות ובדרך של קביעת 'מכסות אכיפה'. מערכת אכיפת החוק אינה מקבלת החלטות לפי סוג המחאה או זהות המוחים. מערכת אכיפת החוק מקבלת החלטות ביחס למקרים פרטניים, וזאת על סמך תשתית עובדתית קונקרטית, כל מקרה לגופו. את זאת העותרים לא מקבלים". לדברי מיארה, מדובר במדיניות ארוכת שנים, וכי גם מצד המוחים עלו טענות קשות נגדה בדבר אכיפת יתר. היא אומרת כי מדובר בעתירה כוללנית מהסוג שבג"ץ אינו נוהג להזדקק לו, וכי וסרלאוף לא הצביע על סיבה כלשהי להתערבות שיפוטית חריגה ביותר בשיקול הדעת של התביעה בנוגע להעמדה לדין. היא מדגישה: "דווקא נסיבות המקרה דנן, שבו עסקינן במחאות נגד השלטון, ממחישות את החשיבות הרבה שבהקפדה על הכלל לפיו שיקול הדעת של מערכת אכיפת החוק הוא רחב ועצמאי, ומופעל בהתאם למדיניות אחידה. מלכתחילה, ההגנה על הזכות החוקתית לחופש ביטוי, בהתאם לפסיקת בית משפט נכבד זה, היא רחבה, ומתחייבת מדיניות העמדה לדין שקולה ומאוזנת, הנקבעת מראש על-ידי גורמי המקצוע המוסמכים, ולא אגב אירועים פרטניים. כאשר מדובר במחאות נגד השלטון, מתווספת לעבודת מערכת אכיפת החוק, שהיא חלק מן הרשות המבצעת, רגישות מיוחדת". כאמור, מיארה מציינת שאין זה הניסיון הממשלתי הראשון להתערב במדיניות האכיפה מול המפגינים, והיא מזכירה בהקשר זה את ישיבת הממשלה ("ממושכת וחריגה") ביולי אשתקד. "סגנון ההתבטאויות נגד היועצת המשפטית לממשלה וראשי מערכת אכיפת החוק בישיבה זו נועד, ככל הנראה, להפעיל לחץ על היועצת המשפטית לממשלה ועל גורמי אכיפת החוק לשנות את היקף האכיפה נגד משתתפים במחאות נגד הממשלה", מוסיפה מיארה. מיארה מוסיפה: "ישנה חשיבות מובהקת לעצמאותה של מערכת אכיפת החוק בהפעלת שיקול דעתה המקצועי בהקשרים אלה, תוך ניתוק הזיקה מהדרג הפוליטי. חיץ ברור בין הדרג הפוליטי לבין החלטות מערכת אכיפת החוק, ובוודאי החלטות בדבר העמדה לדין, הוא ערובה הכרחית להבטחת זכויות האדם היסודיות במשטר דמוקרטי. "על-רקע זה גם בולטת חריגותה של העתירה דנן, המעוררת קושי מוסדי אינהרנטי - עתירה המוגשת על-ידי שר בממשלה, המבקש כי מערכת אכיפת החוק תעמיד לדין יותר מוחים בהפגנות שהתקיימו נגד מדיניות הממשלה. זאת, כהמשך ישיר להתנהלות הממשלה כמתואר לעיל, ומבלי להצביע על מקרים קונקרטיים המחייבים את התערבותו החריגה של בית המשפט הנכבד בשיקול דעת מערכת אכיפת החוק". התגובה הוגשה באמצעות עוה"ד שוש שמואלי ומיטל בוכמן-שינדל.