הרוב השמרני בבית המשפט העליון של ארה"ב עשוי להורות לערכאות הנמוכות יותר לקבוע בצורה פרטנית את גבולות החסינות של דונלד טראמפ במשפטו הפדרלי על נסיונו להטות את תוצאות הבחירות ב-2020. זוהי ההתרשמות של כתבי וושינגטון פוסט וניו-יורק טיימס לאחר שלוש שעות של דיון בסוגיה (25.4.24). כאשר החליט בית המשפט לדון בערעורו של טראמפ, הוא הגדיר כך את השאלה בה יכריע: "האם ואם כן באיזה היקף יש לנשיא לשעבר חסינות נשיאותית מפני העמדה לדין פלילי בנוגע להתנהגות שלכאורה כוללת פעולות רשמיות בזמן כהונתו". ניסוח זה מאפשר לבית המשפט לקבוע, שיש להכריע נקודתית אלו פעולות המיוחסות לטראמפ היו "רשמיות" ולכן יש עליהן חסינות. אם אכן זה יהיה פסק הדין, המשמעות תהיה ניצחון טקטי רב-חשיבות לטראמפ. לא זו בלבד שמשפטו לא יוכרע לפני הבחירות בתחילת נובמבר (התוצאה הישירה מהחלטתו של בית המשפט לדון בתיק ביום הדיונים האחרונים של שנת המשפט), אלא שהוא גם לא יחל לפני הבחירות. זו הייתה מטרת-העל של טראמפ וסניגוריו בכל התיקים נגדו, כדי למנוע השפעה של ההליכים על המצביעים, למנוע את חיובו להיות נוכח בבית המשפט במקום בקמפיין ולמחוק את כתבי האישום (לפחות הפדרליים) אם ייבחר לנשיא. פסק דין שכזה יחייב תחילה את השופטת המחוזית טניה צ'טקן לשמוע טיעונים ואולי אף ראיות בשאלה האם ואלו מבין מעשיו של טראמפ, החל מנובמבר 2020 ועד ינואר 2021, היוו פעולה נשיאותית (ולכן נהנים מחסינות) ואלו היו פעולה לטובתו האישית (ולכן אינם נהנים מחסינות). על פסק דינה של צ'טקן יוכלו הצדדים לערער לבית המשפט הפדרלי לערעורים, ולאחר מכן - לבקש לערער לבית המשפט העליון. מדובר בהליך של מספר חודשים, אשר יחד עם ההמתנה לפסק הדין הנוכחי - יכול להימשך עד שנה. שישה מבין תשעת השופטים מונו בידי נשיאים רפובליקנים ונחשבים לשמרנים: הנשיא ג'ון רוברטס והשופטים קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט (שלושת האחרונים מונו בידי טראמפ). רק שלוש שופטות מונו בידי נשיאים דמוקרטים ונחשבות לליברליות: אלנה קגן, סוניה סוטומאיור וקטנג'י ג'קסון-בראון. קרוב לוודאי שכל השופטים, או לפחות רוב ברור, ידחו את טענת פרקליטו של טראמפ, ג'ון סאואר, ולפיה הן נשיאים והן נשיאים לשעבר נהנים מחסינות מוחלטת על כל מעשיהם (כולל הוראה לרצוח יריב פוליטי) בעת כהונתם. בה במידה ייתכן, כי יתגבש רוב נגד עמדת התביעה, באמצעות מייקל דריבן, ולפיה אין להעניק חסינות כלל. כמה מן השופטים השמרנים ציינו שיש לקבוע את הקו בין המעשים, אך לא ברור האם כל השישה סבורים שיש להתחיל את המלאכה בערכאות הדיוניות בצורה ספציפית לגבי טראמפ, או שבית המשפט העליון צריך לעשות זאת בעצמו בצורה רוחבית כבר עכשיו. רוב השופטים שאלו האם יש חשיבות למניע העומד מאחורי מעשיו של הנשיא. שאלה זו נוגעת לסוגיה האם פעולה רשמית של הנשיא עשויה להיחשב לפשע - מה שלדעת התומכים בנשיאות חזקה עלולה לפתוח פתח לבתי המשפט לעסוק בדיעבד בסבירות מעשיו של הנשיא ובכך לפגוע בהפרדת הרשויות. שאלה מרכזית נוספת הייתה האם בהעדר חסינות, עלולה להיפתח הדלת בפני כתבי אישום נקמניים בידי יריביו של הנשיא לאחר שיסיים את תפקידו. יצוין, כי טראמפ עצמו אמר שאם ייבחר - הוא יפעל להגיש כתב אישום נגד ג'ו ביידן (שלא נחשד בעבירה כלשהי). דריבן מצידו התריע, כי חסינות מוחלטת עלולה לאפשר לנשיא לקבל שוחד, לבגוד ואף לרצוח - או, כמו במקרה של טראמפ, לקשור קשר לשבש את הבחירות. אחת הנקודות המרכזיות בדיון הייתה מה גרוע יותר: מציאות בה לנשיאים לא תהיה חסינות כלשהי, וכאמור ייתכן שהם יירדפו לשווא לאחר כהונתם בידי יריביהם במעגל בלתי פוסק של נקמנות פוליטית; או שהם יקבלו חסינות מלאה ויוכלו לעבור על כל חוק פלילי בלא לתת את הדין. זאת, בהתחשב בעובדה שהיכולת להעמיד לדין נשיא מכהן (בפני הסנאט) מוגבלת לעבירות בודדות ובסופו של דבר ההכרעה היא על בסיס פוליטי (כפי שהיה בשני משפטיו של טראמפ).