השם "פיאסצנה" הוא כמו שם קוד לאחת הדמויות החסידיות המרתקות והבולטות בתקופת הזוהר של יהדות פולין ואחר כך בשנות הרעה של השואה. קרוב לשמונים שנה עברו מאז עלה בסערה השמיימה האדמו"ר מפיאסצנה, רבי קלונימוס (קלמן) קלמיש שפירא הי"ד, וסיפור חייו ואחר כך סיפור מציאת כתביו בחורבות וורשה כמה שנים לאחר השואה מרגש רבים עד היום. הרבי היה דמות חינוכית, והוגדר אמן-פדגוג, שזיהה לפני כולם את התהליכים שעוברים בני הנוער וניסה בכל כוחו למנוע את התרחקותם של בני נוער מהיהדות ולגדלם ולחנכם לעבודת ה' בדרך החסידות. גם כשנגזרה הגזרה וירד חורבן על יהדות אירופה, ולמרות האסון הכללי ולמרות האסונות האישיים שלו, המשיך האדמו"ר לדאוג שאש הקודש לא תכבה, ובתוככי גטו ורשה פעל לסייע לנזקקים ולאמץ רוחם, לערוך שולחן ולשאת את דרשותיו. הדרשות על פרשת השבוע שנאמרו במהלך השואה הוטמנו בכדי חלב בגטו ורשה כחלק מפרויקט התיעוד המחתרתי "עונג שבת". הכתבים נתגלו בדרך פלא אחרי השואה, וכונסו לספר "אש קודש". יחד עם הדרשות התגלו גם הספרים "הכשרת האברכים", "מבוא השערים", ו"צו וזרוז". כמה שנים אחר כך סיפור מציאת הכתבים סופר במהלך משפט אייכמן, והספר "אש קודש", הוגש כמוצג במשפט. עיון בדרשות "אש קודש", שנכתבו בשנות הזעם ת"ש-תש"ב (1939-1942), מעלה כי האדמו"ר חשב כי יש דימיון בין הסבל שעוברים היהודים בימי השואה לתקופת העבדות במצרים, אלא שלאחר שגברו הצרות והייסורים עד מאוד הוא הגיע למסקנה שחורבן כמו השואה לא היה לעם ישראל מעולם. ההגדה החדשה "הגדת פיאסצנה" היא ליקוט קטעים מכל ספריו הקשורים לסיפור יציאת מצרים, ולמשנתו החינוכית. יש בה גם תובנות ואמרות חינוכיות שהן רלוונטיות גם לימינו, ויש בה גם סיפורים, רובם מכלי ראשון, על דמותו שמצביעים על גדלותו. כך לדוגמה סיפור על "סדנת הרבנים" בגטו ורשה, שבה עבד האדמו"ר עם רבנים אחרים עד שהגטו חוסל, הסיפור על הימים הנוראים בפיאסצנה לפני השואה, וגם סיפור על הקשר שלו עם אחיו "האדמו"ר החלוץ", לקניית אדמות בארץ ישראל. את ההגדה ערך אמוץ שפירא, כתב בתאגיד כאן, הנין של האדמו"ר החלוץ, אחיו של האדמו"ר מפיאסצנה. ההגדה מלווה בציורים יחודיים של הצייר גיל ג'יבלי, שבאים להשלים את הסיפורים, ונותנים להם נופך נוסף, והיא יוצאת לאור בהוצאת אלומות מבית דני ספרים. בשנות השישים היה זה הסבא שלי, אחיינו של האדמו"ר מפיאסצנה, שפעל להפצת ספריו של האדמו"ר מפיאסצנה, והוא אף פרסם הגדה לפסח שבה צורפו דרשות הרבי על פסח. את הרעיון להגדה חדשה החדשה הגה אבי, ישעיהו שפירא (שקרוי על שמו של סבו האדמו"ר החלוץ), והיא, כאמור, ליקוט מכל ספריו של האדמו"ר מפיאסצנה, ובהם אש קודש, הכשרת האברכים, בני מחשבה תורה ודרך המלך, תוך התאמתם לקטעים שבהגדה. כך גם שוזרו בהגדה סיפורים על הדמות וציורים יחודיים. ההגדה היא צבעונית, גדולה ומושקעת והיא ברוח חסידית. סיפורו וסיפור מציאת הכתבים במעבה האדמה בגטו ורשה מאוד ידוע ומרגש רבים עד היום שלומדים מספריו, ואפילו הספר "אש קודש", שהוא הדרשות שנשא הרבי בגטו ורשה, הוצג כמוצג במשפט אייכמן. האדמו"ר הוא דמות חינוכית פורצת דרך במשנתה החינוכית ביחס לאותה תקופה ערב השואה וכאמור גם היום הרבה עוסקים במשנתו. בהגדה יש גם סיפור יציאת מצרים שכתב הרבי עצמו כדי להדגים כיצד יש ללמוד תנ"ך והוא למעשה נותן לגיטימציה ללומד להרחיב את הסיפור מעבר לכתוב. ההגדה יצאה מן הדפוס ויש הרבה מתעניינים בה בארץ ובעולם. לא מדובר בהגדה עממית, שתוך כדי הסדר קוראים ממנה וורט קצר וממשיכים, אלא יש לקרוא בה עוד לפני הסדר ולבוא מוכנים עימה לסדר. לא מכבר הוצאתי לאור את הספר "גאולה - יצאתי ממצרים והתחייבתי לספר". את הספר "גאולה" הוצאתי מכוחו של הרבי, שכאמור הדגים כיצד לספר את סיפור יציאת מצרים. תמיד הייתה לי בעיה עם ליל הסדר משום שמצד אחד אומרים לנו להרבות בסיפור יציאת מצרים, אך מנגד בהגדה כמעט ואין סיפור על יציאת מצרים. ולכן לאחר שגיליתי את דרך הסיפור של הרבי מפיאסצנה החלטתי ללכת על-פי הנחייתו, ואכן מי שיקרא את הספר הזה ירגיש, אולי בפעם הראשונה, את החוויה של האירוע המכונן של עמנו.