הספר 'חי בין המתים - סיפורים מהמכון הפתולוגי אבו-כביר' הוא הצצה נדירה, מרתקת ולעיתים מזעזעת אל תוך אחד המקומות השמורים ביותר בארץ. זהו מסמך אנושי נדיר וראשון מסוגו, החושף את עולמם של אנשי המכון והאופן בו הם מתמודדים עם אופי מקצועם. הספר 'חי בין המתים' נכתב על-ידי אלי ליפשטיין, ראש הצוות הפרה-רפואי במכון.
לאחר יותר מעשרים שנה במכון, בהן השתתף באין-ספור נתיחות, וחזה מקרוב בפנים הנסתרות של ישראל: פניהם של קורבנות הפיגועים, תאונות הדרכים, הפשיעה, המתאבדים, חסרי הבית, וחסרי המזל, חושף ליפשטיין ביד עדינה, רגישה ומלאת כבוד את המתרחש מאחורי כתלי אחד הבתים המפורסמים והנחבאים ביותר בארץ- המכון הפתולוגי אבו-כביר', המכונה גם 'המכון לרפואה משפטית'.
המכון לרפואה משפטית, המוכר גם כ'מכון הפתולוגי אבו-כביר', הוא המקום אליו מגיעות גופותיהם של כל מי שלא מת מוות טבעי ושמותו מצריך חקירה ובירור מעמיק. גופותיהם של קורבנות הפיגועים, תאונות הדרכים, תאונות העבודה, סכסוכים משפחתיים, המתאבדים, קורבנות הרצח והפשע ואלו שמתו מוות בלתי צפוי, מגיעות לנתיחה שאחרי המוות במכון.
המכון לרפואה משפטית הוא בבואה של החברה הישראלית" אומר אלי ליפשטיין, "מי שמגיע אלינו, והסיפורים המתגלים מהנתיחות שאנו עורכים, מתארים למעשה את סיפורה של החברה הישראלית. המכון הפתולוגי הוא מיקרוסקופ אנתרופולוגי, דרכו ניתן לראות את פניה הנסתרות של החברה האנושית בכלל והישראלית בפרט"
אלי ליפשטיין החל את דרכו במכון לרפואה משפטית בשנת 1986. באותה תקופה ניסה ליפשטיין בן ה-24, נשוי ואב טרי, להשתלב בתחום הפרסום, אולם הוא חש שאינו מוצא סיפוק במקצועו. מודעה בעיתון שהכריזה "למכון לרפואה משפטית דרוש עוזר לרופא משפטי" תפסה את עינו, והביאה אותו אל המכון שם נגלה לעיניו עולם מרתק. ליפשטיין השתלב בתוכנית ההכשרה של המכון, למרות רתיעה וחשש של רבים מבני משפחתו שהתקשו לעכל את בחירתו המקצועית.
כיום, אחרי יותר מ-20 שנות עבודה במכון, ליפשטיין מאפשר בספרו 'חי בין המתים', הצצה נדירה אל המתרחש בין כתלי המכון הפתולוגי. בתוך עלילת מתח כובשת, שוזר אלי ליפשטיין, ביד עדינה ורגישה, את סיפוריהם של האנשים המאכלסים את כתלי המכון הפתולוגי- המתים והחיים. סיפורי הגופות המגיעות לניתוח לאחר המוות, סיפוריהם של האנשים העושים במלאכת הנתיחה במכון וסיפורו של בית אבו-כביר, וההיסטוריה המפותלת שלו, החל מהגירוש של משפחת אבו-כביר מביתם על-ידי הבריטים, ועד הפיכת הבית הנמצא בלב שכונת תל-כביר למכון הפתולוגי היחידי בישראל.
ליפשטיין מקים לתחייה את המתים המגיעים למכון אבו-כביר, מספר את סיפורם ואת מה שהביא אותם אל מותם ואל שולחנות הנתיחה של המכון הפתולוגי. משם ממשיך ליפשטיין לתאר את הקורות אותם בתוך חדרי המכון. תיאור אותנטי של הממצאים, המסקנות וסגירות המעגל שקורות על שולחן הנתיחה. ליפשטיין בוחן לעומק את ההיבטים השונים של חיי היום-יום במקום. מיהם אותם אנשים אשר סיימו את חייהם במקררי המכון הפתולוגי? מה ניתן ללמוד על חייהם, נפשם וגופם של אותם אנשים מתוך הנתיחה שלאחר המוות? מה קורה כשהמכון הפתולוגי והופך למרכז השיח הציבורי בפרשת מוות בעלת פרופיל גבוה, בחקירה משטרתית מפורסמת או כאשר הגופה שייכת לאיש מוכר בציבור?
הספר גם בוחן גם את התמודדותם של עובדי המכון הפתולוגי עם מקצועם, ומתאר את עולמם של אלו אשר עובדים בצל המוות בכל יום ויום. "היכולת להציב מחיצה ולהתנתק בין המתרחש בתוך המכון לבין החיים בחוץ, הם המפתח לקבוע האם אדם מתאים לעבוד במכון" אומר ליפשטיין, "לא פעם אני מסיים את יום העבודה כשבמוחי ובליבי צרובות תמונות קשות, שנחרטות עמוק בזיכרון ולא מרפות. הגבול הדק החוצץ בין החיים הפרטיים לבין מראות האימה והסיפורים הקשים של הקורבנות, הוא השומר על שפיות הדעת"
"העיסוק במוות אינו נושא קל", מסכם ליפשטיין, "אבל לאורך השנים ראיתי עד כמה המוות הוא מפחיד ומושך בעת ובעונה אחת, ועד כמה הקורה בתוך כתלי המכון הפתולוגי מסקרן אנשים רבים".
כל תיאורי הנתיחות בספר מבוססים על מקרים אמיתיים ועל נתיחות שביצע ליפשטיין. תיאור נתיחתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל, מובא במלואו בספר ומתואר במדויק כפי שקרה באותו הלילה.