הפרק עוסק במשברים הממתינים לסטודנטים בשנת הלימודים - משבר הציונים, משבר הרגרסיה, משבר היעדר זמן ומשבר העלבונות
בשבועות הראשונים ללימודים באוניברסיטה עלולים לפקוד אתכם כמה סוגים של "משברי תחילת הלימודים". משברים כאלו מאפיינים הצטרפות למסגרת חדשה, ואינם שונים מתופעות כמו "חרדת כיתה א'" או "הלם בקו"ם". ההבדל הוא שכסטודנטים וכאנשים בוגרים אתם עלולים להרגיש אי נעימות ואשמה למול המשבר, במקום להתמודד עימו ולהתגבר עליו. לפניכם כמה משברים שכיחים, ודרכים אפשריות להתמודד עימם.
משבר הרגלי הלימוד. בשבועות הראשונים ללימודים אתם עלולים להרגיש כאילו שכחתם איך ללמוד. השיעורים ישעממו אתכם. לא תצליחו להשתלט על המאמרים. העבודות שתתבקשו לכתוב ייראו כמו מטלות בלתי אפשריות.
התחושה הזו הגיונית לחלוטין. לימודים אינם שונים מעבודה בחדר כושר. התקדמות דורשת התמדה ותרגול, והפסקה ממושכת פוגעת ביכולת. אם הפסקתם ללמוד למשך שלוש-ארבע שנים, אל תצפו לרכוש מחדש את הרגלי הלימוד בן לילה. יחלפו לפחות כמה שבועות עד שתסגלו לעצמכם מחדש את המשמעת והריכוז שהיו נחלתכם בעבר. כדי שזה יקרה, חשוב שלא תעמיסו על עצמכם יותר מדי בשבועות הראשונים. אל תתנפלו על החומר ואל תצפו ללימודים קלים ומהנים כבר בהתחלה. פתחו את השבועיים-שלושה הראשונים של הלימודים ב"מנות קטנות", והגבירו את הקצב בהמשך הסמסטר.
משבר הציונים. גם אם בתיכון קיבלתם תמיד ציונים גבוהים, ייתכן שבשבועות הראשונים באוניברסיטה או במכללה יהיו ציוניכם טובים פחות. יש להניח שלא הפכתם פחות חכמים. ההסבר ההגיוני ביותר הוא שאתם עדיין לומדים במסגרת הציפיות של בית הספר התיכון ולא של לימודים גבוהים.
אל תתרגשו! אם הצטיינתם בתיכון, אין סיבה שלא תצטיינו באוניברסיטה. אתם נדרשים להתאים בין יכולתכם לבין ציפיות העולם האקדמי, וזה לא קורה ביום אחד. קראו בעיון את ההערות שבעבודה או במבחן והפנימו אותן. פנו למרצה, בשעת הקבלה או בסיום השיעור, ובקשו ממנו להסביר לכם היכן טעיתם. הסתכלו בלוח המודעות של החוג (שם מופיעים הציונים בצמוד למספרי תעודות הזהות) ובדקו היכן אתם נמצאים ביחס לשאר הנבחנים – ייתכן שמה שאתם חושבים לציון גרוע נחשב, בעצם, לציון טוב יחסית אצל אותו מרצה.
משבר הרגרסיה. בצבא אולי מילאתם תפקיד משמעותי, נתתם הוראות לאנשים ונהניתם מעצמאות יחסית. באוניברסיטה, לעומת זאת, אתם קמים בבוקר, שמים את התיק על הגב, מבלים את שעות הבוקר והצהריים על כיסא בכיתה ומעתיקים חומר מהלוח, ואולי גם אוכלים בהפסקה סנדוויץ' ושותים שוקו. בקיצור, דווקא בשלב שבו אתם אמורים "לצאת לחיים", אתם חוזרים בדלת האחורית כמה שנים אחורה, לימי בית הספר. אל תזלזלו בתחושת הרגרסיה. היא עלולה להפוך לכבדה יותר ככל שיחלוף הזמן.
הפתרון הטוב ביותר למשבר הרגרסיה הוא לצאת מבית ההורים. אחריות על דירה משלכם היא הדרך המהירה ביותר לנתק בין האדם שהייתם בתיכון ובצבא, לבין האדם הבוגר והעצמאי שאתם מבקשים להיות עכשיו. אולם פתרון כזה אינו אפשרי תמיד, בעיקר מסיבות כלכליות.
פתרון אחר הוא למצוא עבודה בהיקף משמעותי ולעבוד, גם אם הדבר הופך את סדר היום שלכם לצפוף מאוד, וגם – ובעצם במיוחד – אם יש עדיין מי שמוכן לממן את הוצאות מחייתכם. ככל שתהיו עצמאים יותר מבחינה כלכלית, כך תהפכו עצמאים יותר מבחינות אחרות, וגם תקרבו את היום שבו תוכלו לגור בדירה משלכם.
משבר היעדר הזמן. אתם עשויים לחוש שאינכם מספיקים לעשות דבר. השילוב בין הלימודים, לבין המטלות של אחרי הלימודים, לבין העבודה, לבין המטלות הביתיות, לבין המטלות המשפחתיות, לבין חיי החברה, הופך את תקופת הלימודים באוניברסיטה לאחת הצפופות בחייכם.
הפתרון היחידי למשבר היעדר הזמן הוא ללמוד לנצל באופן יעיל יותר את הזמן העומד לרשותכם. אל תוותרו בשביל הלימודים על אף אחד מהדברים החשובים או הדרושים באמת – לא על מקום העבודה, לא על החברה או החבר, לא על משחק הכדורסל השבועי, וגם לא על תשלום חשבון החשמל בזמן. אם תוותרו, הלימודים יהפכו למעין עונש, שאתם נדרשים להקריב למענו קורבנות.
הדרך לניצול יעיל של הזמן עוברת בוויתור על דברים קטנים, שגוזלים זמן רב מבלי שמרגישים בכך. בדקו, כמה זמן אתם מקדישים ביום לשיחות טלפון? כמה זמן לצפייה בטלוויזיה? כמה זמן לאכילה? כמה זמן לקריאת עיתונים? כמה זמן (בעיקר בסוף השבוע) לשכיבה עצלה על הספה ובהייה בתקרה?
ניצול יעיל של הזמן מחייב, יותר מכל דבר אחר, מידה של מודעות. לוח הזמנים של נשיא ארצות הברית נקבע לפי רבעי שעות. התייחסו אל עצמכם כאילו הייתם נשיא ארצות הברית. אם אתם לא יכולים לסגור את היום בלי לצפות בטלוויזיה או לדבר בטלפון – הגדירו לעצמכם באופן ברור את הזמן המוקדש לכך. אל תתנו לאף דקה לחלוף בלי שתהיה לה משמעות.
משבר העלבונות. ייתכן שתיתקלו במרצה שיעליב אתכם, יעקוץ אתכם, או יקשה עליכם באופן שייראה לכם לא הוגן. אתם תרגישו חסרי אונים. תחששו שאם תשיבו לו, הוא יבוא איתכם חשבון ביום מתן הציונים. העלבון יהיה גדול במיוחד, משום שכאנשים בוגרים, שסיימו תיכון, טירונות ושירות צבאי, אתם מרגישים שהגעתם לשלב שבו איש אינו רשאי לגרום לכם להרגיש חסרי ערך. ובכן, אתם צודקים לחלוטין. אל תשכנעו את עצמכם שהמרצה צודק ואתם צריכים להסתגל לסגנונו. אל תתביישו בכך שנפגעתם.
בשבועיים הראשונים ללימודים אתם יכולים לוותר על הקורס, ולבחור במקומו קורס אחר. נצלו את האפשרות הזו. אם איחרתם את המועד, שקלו לעזוב את הקורס בכל זאת. מרצה לא נעים אחד עלול להפוך את הסמסטר כולו ללא נעים.
זכרו: יש באוניברסיטה אנשים שתפקידם להעריך מרצים, לפקח על תפקודם וגם לנזוף בהם במקרה הצורך. אל תהססו לפנות לראש החוג, ואף לדיקאן הסטודנטים, אם אתם מרגישים שאופיו של המרצה וסגנונו פגעו בכם. עם זאת, הקפידו שפנייה כזו תהיה מבוססת על בעיה ממשית, ולא על עלבון רגעי או חסר הצדקה.
