ברור כי אין לנו מנוס מפעולה קרקעית, אך כמובן כולנו חוששים שיהיו לנו, חלילה, עשרות ואולי מאות הרוגים; אבל לי אין ספק כי לא יהיו לנו מאות הרוגים, כי שיטת הלחימה האפשרית היחידה היא "שיטת ג'נין".
במלחמה "נורמלית" יורים על עיר מכל התותחים שאפשר, יום ולילה במשך ימים ושבועות, והמפציצים מבצעים על העיר יום ולילה "הפצצות שטיח"; רק אז, אחרי שהעיר היא כולה עיי חורבות, רק אז מכניסים את חיל הרגלים.
זה כמובן לא אפשרי בעזה. אבל גם בג'נין, ב-2002, נכנסו הכוחות ללא ריכוך, כשהעיר שלמה וחיה ונושמת, וכאשר בכל חצר יש מלכודות ובכל חלון יש צלפים, עד שנהרגו לנו ארבע עשרה חיילים צעירים במארב איום אחד, וזהו הדבר שנתן לגיטימציה "ליישר את העיר", "לשטח אותה", אף כי לא בהפצצות אלא באמצעות דחפורים.
זו "שיטת ג'נין". וזו בדיוק "השיטה" שתפעל גם בעזה.