בימים בהם הציבור כולו עוסק בדיון ציבורי על עסקת שחרורו של גלעד שליט מידי החמאס, כולנו נמצאים בתחושה של חוסר-אונים על אי-היכולת של צה"ל וכוחות הביטחון על כל זרועותיו לשחררו על-ידי פעולה צבאית/מודיעינית כזו או אחרת. תחושת ההחמצה והתהייה מה היה קורה אילו היינו נשארים ברצועת עזה, האם כן היינו מסוגלים לשחררו? אך מאידך-גיסא, כמה קורבנות היינו משלמים על אחיזתו של צה"ל בעזה? צה"ל, על כל ההיסטוריה הצבאית והפעולות הנועזות שעשה בעבר, לא יכול או לא מסוגל לשחרר חייל חטוף אחד שמוחזק מרחק ק"מ אחד או שניים מגבול הרצועה.
אני רוצה להאמין שבלשכת המטכ"ל כבר החלו להסיק את המסקנות ואת דרכי הפעולה לחזור ולשלוט בעזה מבחינה מודיעינית; איך לבנות מערך שלם של מקורות מידע לצורך פעולות של סיכול טרור, עצירת מחבלים וכדומה. יחד עם זאת, אני, כחלק מציבור שלם המאמין שלימוד התורה הוא זה (בנוסף להשתדלות כדוגמת כוחות הביטחון) שמגן על עם ישראל מכל שונאיו שרוצים לחסלו, רוצה לבקש סליחה מגלעד על כל יום ויום שהוא יושב בודד בשבי ומייחל לשחרורו.
גם אנחנו נכשלנו. אם הגזירה הנוראית הזאת עדיין מרחפת על ראשינו וגלעד עדיין לא בביתו, זה מצביע על כשלון של כל אחד ואחד מאיתנו. אינני מכיר בית כנסת או בית מדרש שלא מייחלים ומתפללים מדי יום ביומו לשחרורו הקרוב. אך המציאות מכה על פנינו וכנראה שזה לא מספיק. נותר לי לקוות שכל אחד מאיתנו יוסיף וישתדל יותר בחסד, בתפילות ובלימוד תורה. אולי נזכה לראות את גלעד בחיק משפחתו עוד לפני "חג החנוכה". ושוב פעם סליחה גלעד.
ילדים זה שמחה
יש טרנד חדש של ויכוח בציבור על אודות התבטאותו הטיפשית וחסרת האחריות של סגן הבריאות ח"כ יעקב ליצמן (גם אם אני מסכים איתה במקצת, כאיש ציבור לא כל מה שחושבים אומרים. לפעמים הדבר מביא יותר נזק מתועלת) על מספר הילדים שעלינו (להשתדל) להביא לעולם. הטענה העיקרית מדברת על כך שעדיף להביא ילד או שניים ולפרנסם בכבוד מאשר להביא עשרה ילדים שיהיו עניים.
אינני רוצה להיכנס לוויכוח מהי באמת הנוסחה הנכונה, אלא לתהות בקול מה זה בעצם נקרא "להביא ילדים שיחיו בכבוד". האם "בכבוד" זה חדר לכל ילד, מחשב וטלוויזיה לכל ילד, פלייסטיישן, פלאפון דור 3.5, מנוי d.v.d לכל ילד? לא הגיע הזמן קצת לעצור את המושג "בכבוד"? מה יותר מהנה מחדר ילדים משותף לארבעה ילדים שישנים יחד. איזה אסון יקרה אם הילדים יגיעו להסכם שלום על תוכנית וצפייה משותפת בתוכנית מסוימת בטלוויזיה? אסון לא יקרה, הדבר היחיד שיקרה, הוא שהם ילמדו לא להיות אנוכיים ואולי מעט סבלניים. אז אולי "שני ילדים בכבוד" זה בעצם סנוקרת שתפגע בהם בעתיד?