במאמר הקודם על דיורים, כתבתי על עיוותים קשים (לא הייתה לי הגדרה יותר קשה) וציינתי שם, את ההבדל (הכוונות?) בנתינת דיור לגילים הגבוהים. בעקבות הדברים, הועלו שאלות שיש לי את העונג לענות עליהן.
מה שברור למי שחשב אחרת, שכמו בכל כוונה טובה יש חשש שהדברים יחטיאו את מטרת אמירתם. דיור מוגן למשל, הוא עסק לכל דבר וחמור מכך, ההשליה שהוא הוקם בעבור לעשות טוב לאנשים (על כוונות טובות בכלל, כתבתי בפתיחת הדברים של המאמר הקודם), אבל על כך אפשר לענות שאם אנשים יהנו מהיתרונות שקיבלו הגילים הגבוהים, כתוצאה מהדיורים בעבורם, אז למה לא, רק שלא ייסחפו. שכן, בדיורים שהם על בסיס עסקי, בהחלט ייתכנו מצבים שנוגדים את "רוח השליחות".
ואכן, כאשר מדובר בדיורים בבעלות פרטית, כל התנאים מראים שלפנינו קיסרות בהתגלמותה וכאשר אומרים "קיסרות", כל מעשה באותה "ממלכה" יכול להיות נוגד את הטעם הטוב. אך אפשר למנוע זאת קצת - באמצעות תקנון. דמות מאוד יקרה לי שאלה אותי פעם, "האם אתה עובד בשביל הכסף או בשביל העבודה?" עניתי לפי השקפת עולמי שגם בשביל הכסף שהרי צריכים לחיות ממשהו וה"גם" כבר היה תשובה, לפחות משום שרציתי לדייק.
עוד תופעה בדיורים בבעלות פרטית היא שעל-מנת להשלים את המאפיינים לקיסרות (ולא בשביל דיוק בהגדרה דווקא, כי אם תועלת ל"קיסר" נטו), יוצרים מערכת באמצעות הצוות שמתנהג על-פי רצון הבוס. הפירוש - אני משאיר למי ששואל או סקרן לדעת את הכוונה.
אני חוזר אפוא לשאלות.
מי שקורא את הדברים, עם כל המגבלות של היעדר במה ראוייה, בכל זאת בעבור אלה, אענה על שאלות או תשובות על-פי מה שעולה במוחי בעת כתיבת הדברים, כאשר סדר העלאתם הוא מקרי בהחלט.
- אם יש לך מה לומר גם אם לא בטוח שזה יעזור במשהו, אז לפחות תאמר ואולי זה יחלחל לאנשהו.
- האם זה יעזור? אם הדברים מחלחלים לציבור - קטן או גדול - אז זה טוב ועדיף שאלו לא יישארו לך בבטן.
- אם יש לך מה לומר, דברים לא נעימים אבל נכונים, אז למה לתת למי שראויים לקבלם מתנה בעצם אי-אמירתם? הרי קיסרות כבר יש להם?
- ועוד שאלה, מה אם זה לא יעזור? על כך שוב תשובה מדמות יקרה לי: לפחות שלא יחשבו שאני טיפש ואכן גם זה משהו חיובי בעבורי, במצב הקיים.