בתחילת שנת 2000 הוגשה נגדי תלונה כוזבת למשטרה על-ידי צעיר תימהוני. בתלונתו, הצעיר האשים אותי ב"סחיטה באמצעות עשרות מכתבי איומים", שלטענתו שלחתי אליו בדואר רשום.
המשטרה התעלמה מהתלונה בגלל חוסר סבירות וחוסר ראיות, וכנראה שגם מחוסר היגיון, ולא המליצה לפרקליטות על הגשת כתב אישום. עקב היותו של המתלונן בן למשפחה עבריינית מקורבת לפרקליטות, והמעסיקה באופן קבוע עורכי דין יוצאי הפרקליטות, הוחלט בפרקליטות לעקוף את המשטרה, להשתמש בתלונה הזויה זו לתפירת תיק פלילי נגדי, ולהאשים אותי ב"סחיטה באיומים".
בדרך-כלל לא מוגש כתב אישום אם הראיות אינן משכנעות, או שיש ספק אם הן מספיקות לכדי הרשעה; אולם, לכתב האישום נגדי, לא היו ראיות לחלוטין, ולא היה כל בסיס עובדתי או בסיס הגיוני.
הפרקליטות דרשה להטיל עליי שבע שנות מאסר בפועל, והפעילה לחץ כבד על שופט בבית משפט השלום שגרם לו להיכנע חלקית ללחץ. שופט השלום אולץ להרשיע אותי, וגזר עליי ארבעה חודשי עבודות שירות בלבד (הפרקליטות לא ערערה על קלות העונש).
לאחר הכשלה זדונית של שופט שלום במשך ארבע שנים, הפרקליטות המשיכה במעשיה הבלתי ראויים, ובמשך שש שנים נוספות הכשילה את כל ניסיונותיי לערער על החלטתו.
לאחר הכשלת בית המשפט המחוזי, הכשילה הפרקליטות את בקשתי לערעור בבית המשפט העליון ואת שלוש בקשותיי למשפט חוזר, וזאת באמצעות אינסוף מעשי מרמה והונאות חסרות שחר.
כל פניותיי הרבות לראשי הפרקליטות וליועץ משפטי לממשלה (מאות פניות), במשך יותר מעשר שנים, נענו בתשובות חמקמקות ובלתי רלוונטיות על-ידי נציגים זוטרים בלבד.
בדיקה יסודית של טענותיי והסקת מסקנות ראויות על-ידי גורמים מקצועיים במשרד המשפטים, עשויה, בטווח הארוך, לשפר את התדמית של הפרקליטות שנמצאת בשפל עמוק ביותר.
פנייתי אל הפרקליטות:
אם יימצא כי שלחתי למתלונן מכתב איום כלשהו, וגורם משטרתי או משפטי יאשרו כי לא זויף על-ידי הפרקליטות, ניתן יהיה לפתוח את התיק נגדי, להוסיף סעיפי אישום רלוונטיים, ולדרוש מבית המשפט להטיל עליי עונש כבד (אם לא יימצא מכתב איום, אדרוש את התנצלות הפרקליטות).
- המקור נשלח אל שר המשפטים, יועץ משפטי לממשלה, מפקד להב 433, שרים וחברי כנסת.