לפני מספר שבועות הוציא העיתונאי הוותיק דייוויד רמניק את ספרו "אובמה", העוקב אחר חייו הסוערים של הנשיא
ברק אובמה משחר לידתו בהוואי ועד כניסתו לבית-הלבן. הספר עמוק, איטי וכבד, ואינו מתכתב עם הקמפיין של אובמה וקצב עלייתו המטאורית.
דייוויד רמניק נולד במדינת ניו-ג'רזי למשפחה יהודית חילונית. הוא התחנך בנעוריו בבתי-ספר יהודיים ולמד באוניברסיטת "פרינסטון". בשנת 1982 שימש ככתב ספורט בעיתון "וושינגטון פוסט", ובהמשך שימש ככתב העיתון ברוסיה. ב-1992 עבר לכתוב עבור ה"ניו-יורקר". ב-1994 זכה רמניק בפרס פוליצר על ספרו "הימים האחרונים של האימפריה הסובייטית". ב-1998 חיבר את הביוגרפיה על אודות המתאגרף "מוחמד עלי" שתורגמה לאחרונה לשפה העברית.
הוא נשוי לעיתונאית ה"ניו-יורק טיימס" אסתר פיין, בת למשפחה דתית. הם חיים במנהטן ומגדלים שלושה ילדים. כיום הוא משמש כעורך המגזין "ניו-יורקר" העוסק בכרוניקה עירונית, בנושאים בינלאומיים השזורים בכתבות המופיעות בו, והוא חף מכל סגנון זוהר.
אובמה מתואר בספרו של רמניק כאדם אנטי-גיבור החף מכל תהילה הירואית מחד-גיסא, ורחוק מתדמית האיש הזר והאנטי-אמריקני כפי שמנסים לייחס לו גופים בימין.
הוא היה תלמיד בינוני אשר נאומו הראשון לא פורסם בעיתון בית-הספר שבו למד. התפנית בחייו של אובמה התרחשה בעת שהחל לעבוד כמארגן קהילות בשיקגו והבנתו שצריך לתרום לקהילה מאשר לעשות לביתו. לאחר שאובמה מתחיל ללמוד באוניברסיטת "הרווארד" בבוסטון והוא הופך להיות עורך כתב-העת המשפטי באוניברסיטה (האפרו-אמריקני הראשון שעשה זאת), מעמדו מתחיל לנסוק גם אם זה לא מתבטא בהצלחה גדולה. הנאום שנושא אובמה בוועידת הדמוקרטים בשנת 2004 הופך אותו לפוליטיקאי מהשורה הראשונה.
רמניק גם שולל את הטענה שלאובמה יחסים בעייתיים עם הקהילה היהודית, כפי שטוענים גורמים מדיניים בישראל, והוא אף טוען שהקהילה היהודית תמכה באובמה בבחירות 2008. אין ספק שרמניק מביא פן אחר של אובמה, שאנחנו כישראלים לא הצלחנו עדיין להיחשף אליו.